נחזור רגע ללבני

נהוג לומר במקומותינו ש"הציבור לא מטומטם". צר לי, אבל כמו שעוד אומרים במקומותינו: הצחקתם אותי! עיינו, לדוגמה, בהתנהגותו ביום ג' האחרון ונסו לשכנע בדבר תבונתו היתרה. שהרי אילו נשאל אזרח מן השורה אם היה מעניק את קולו למועמד למשרת ראש הממשלה, שלגביו הוכח בעליל - באותו "מבחן התוצאה" שמרבים לדבר בו - שהוא חסר עקרונות ונטול יושרה במישור הרעיוני, שהוא חף מתבונה והבנה בתחום המדיני-פוליטי ושהוא נעדר יכולת ביצוע בשדה המעשי-יישומי - האם לא סביר להניח שהיה משיב על אותה שאלה בשלילה מהדהדת?

אך מתברר שבמציאות הפוליטית הישראלית לא כך הדבר. הגם שלאורך שלוש השנים האחרונות חשפה התנהלותה של יו"ר מפלגת קדימה את שלל התכונות הללו בתדירות מרשימה, תוצאות הבחירות מוכיחות שמאות אלפי ישראלים נהרו לקלפיות כדי להעניק לה את קולם.

והרי כשמדובר בקדימה, אין לחשוד שמי מן הבוחרים הצביע בעבורה בזכות ביצועיה בעבר, מצעה הרעיוני בהווה או חזונה לעתיד. תולדותיה של קדימה כמפלגה כוללות את זניחתו החפוזה והמביכה של רעיון הזוי בשם "התכנסות חד-צדדית", שהוצג בקלפי כגולת הכותרת של הדוקטרינה המדינית שלה, אינספור פרשיות שחיתות וכן ייזום וניהול כושל של שתי מלחמות, אשר העניקו לאויבי ישראל מראית עין של ניצחון צבאי והביאו לישראל תבוסה דיפלומטית ממשית, שאת מימדיה טרם עיכלה.

גם במישור הרעיוני קשה להניח שהיה זה חזונה המשכנע של המפלגה לגבי עתיד מדינה, עקרונותיה הפוליטיים או תורתה המדינית שחוללו את התוצאה המחמיאה בקלפי - שהרי כל אלה אינם ידועים לאיש. המסקנה היא, שהתמיכה הציבורית הרחבה שהשתקפה במניין הקולות, מבטאת למעשה תמיכה בעומדת בראש קדימה - הגברת לבני.

לא יושרה, לא תבונה, לא ביצוע

תופעה זו אינה קלה להבנה. הרי במעשיה המחישה לבני מעל לכל ספק, שאין היא דבקה בעקרונותיה ושלהתחייבויותיה לבוחר היא מייחסת ערך מזערי בלבד - במיוחד כשקיומן עלול לתבוע ממנה מחיר של קידום וקריירה. כזכור, ב-2003, כשעל שורות הליכוד נמנתה גם מנהיגת קדימה דהיום, נבחרה רשימת הליכוד לכנסת על-פי מצע שדחה נחרצות את רעיון הנסיגה החד-צדדית. יתרה מזאת, רעיון זה אכן הוצע על-ידי יריביו הפוליטיים של הליכוד, שלא זכו באמון הציבור, בין היתר בעקבות אזהרותיהם של מועמדי הליכוד, והגברת לבני ביניהם, כי הסכנות הטמונות במהלכי הנסיגה החד-צדדית המוצעים רבות וחמורות מדי.

אולם, כשהתברר כי אריאל שרון נחרץ בכוונתו לאמץ את התוכנית שהוא עצמו דחה, וכי ידחה את כל מי שלא יאמץ את התוכנית אשר קודם הבטיח לדחות, הפנתה הגברת לבני עורף לעקרונות ולרעיונות שאותם התיימרה לייצג, ואימצה בלהט את מה שדחתה בלהט דומה זמן קצר קודם לכן. מטמורפוזה זו שחלה בעמדותיה העקרוניות של מי ששווקה כמייצגת זן אחר של מנהיגות, נומקה בטיעונים כה תמוהים, רעועים ובלתי-מתקבלים, שמתעורר החשד כי כל מטרתם הייתה לחפות על מניעים תועלתניים בתחום הקריירה.

ניתן היה אולי להתייחס להתכחשותה הבוטה הזו של לבני לעמדותיה הקודמות בסלחנות מסוימת אילו המדיניות החדשה שאימצה התבררה כמוצלחת. אך לנטישה החד-צדדית של עזה לא נדרשו ימים רבים כדי להתגלות ככישלון קולוסאלי, וכל הסכנות שיוחסו לה אכן התממשו. כך התגלתה לבני לא רק כפוליטיקאית חסרת עקרונות ויושרה אלא כנטולת הבנה ותבונה.

לבני במבחן הדיפלומטיה

אולי ניתן היה עדיין להבליג על הכשל החמור בכושר השיפוט של לבני אילו במישור המעשי הייתה מפגינה כישורים מרשימים. והנה, רשימת ההישגים שלה בתחום זה כוללת בין השאר את החלטת מועצת הביטחון 1701 (שמשום מה לבני מתעקשת להתגאות בה), את התפוררות ההסדרים שהייתה אמורה לכונן בדרום לבנון, ואת ההתחמשות המוגברת של החיזבאללה שאותו היא הייתה אמורה לפרוק מנשקו. ואילו כהונתה של לבני כשרת החוץ משתקפת היטב בהתקפות רוויות השנאה על ישראל ברחבי העולם. כל ניסיונותיה להתחנחן כלפי העולם וכל מאמציה להקרין דימוי של מדינה סימפטית ונהנתנית, רווית פאבים ונשים חשופות על חופים מפתים - נותרו כמיזם ממלכתי עלוב ומבזה. הם חושפים חוסר הבנה של מנגנונים קוגניטיביים בסיסיים, שבאמצעותם מתהווה דימויה של ישראל בעיניים נוכריות. מתברר שכדי לזכות לדימוי חיובי בדעת הקהל העולמית לא מספיק לשאוף להיות נחמד, צריך להיות משכנע - גם בעניין הפלשתיני - ושלא יעזרו כאן כל מעלותיו של המֶרלוֹ שלנו וכל תענוגותיה של תל אביב.

אז אם נחזור רגע ללבני... מה היה לנו? לא נאמנות לעקרונות, לא יושרה, לא תבונה פוליטית או הבנה מדינית, לא כושר ביצוע יישומי או יכולת התמודדות מעשית. אז איך מגדירים עכשיו את הציבור שתמך בה?