שרת המשפטים, איילת שקד, זיהמה את הליך בחירתו של היועץ המשפטי לממשלה בכך שקיימה פגישות חשאיות עם ארבעה מבין חמשת ועדת גרוניס. כך טוען (יום א', 17.1.16) יו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, בדיון בעתירות לבג"ץ נגד מינויו של אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה.

לטענת בא-כוח אומ"ץ, עו"ד יובל יועז, המדינה הפריטה במובן מסוים את הייעוץ המשפטי שקיבלה בנושא המינוי, שכן היא מסתמכת על חוות דעת של מומחים שהוגשו לוועדת גרוניס. לדבריו, ברור שהיועץ יהודה וינשטיין מצוי במצב בעייתי, שכן הוא נאלץ כעת להגן על עמדות שהביע בשנה האחרונה ואשר מהן התעלמו הוועדה והממשלה.

יועז הזכיר, כי מנדלבליט עצמו טען בעתירה לבג"ץ בנוגע לחקירה נגדו בפרשת הרפז, כי יש הבדל מהותי בין סגירת התיק מהעדר ראיות לבין סגירתו בשל העדר אשמה. במענה להערתו של השופט סלים ג'ובראן אמר יועז, כי השימוש במונח "עבר פלילי" בעתירה התייחס למשמעותו לצורך מינוי ציבורי בכיר, ולא כדי לומר שהורשע בעבירה כלשהי.

לדבריו, מנדלבליט ממשיך להתווכח עם הממצאים העובדתיים בעניינו שמצאה מערכת אכיפת החוק. השופט יצחק עמית העיר, שלמנדלבליט לא הייתה הזדמנות אחרת להעלות את גירסתו. יועז השיב, שמנדלבליט היה יכול לבקש מווינשטיין לעיין שוב בעילת הסגירה או לעתור לבג"ץ - אך הוא לא עשה זאת. "במקום זה הוא בחר להמשיך להתווכח בפורומים הלא-מתאימים: ועדת גרוניס ובעתירה הנוכחית". לדעתו, ועדת גרוניס הייתה חייבת לאמץ את ממצאיו של וינשטיין בפרשת הרפז.

עוד אמר יועז, כי בעוד מנדלבליט מנסה לגמד את תפקיד מזכיר הממשלה ולהציגו כטכני בלבד, בפועל הוא בעל סמכויות רבות ונושק להתוויית מדיניות - כפי שעולה מעמדתו של וינשטיין בעניינו ומתפקידים שונים שהוטלו עליו. לאור זאת, המשיך וטען, יש צורך בצינון משמעותי במעברו מתפקיד ביצועו זה לתפקיד היועץ המשפטי - כפי שטענה המדינה עצמה בהקשר אחר.

שרגא ציין ששקד נפגשה בחשאי עם השר לשעבר משה נסים, עו"ד יחיאל כץ, ח"כ ענת ברקו ופרופ' גבריאלה שלו - כל החברים למעט הנשיא בדימוס אשר גרוניס - ובכך לטענתו זוהם שיקול דעתם העצמאי. לדבריו, די בכך כדי לבטל את המלצתה על מנדלבליט, כאשר קיים חשש שחברי הוועדה אף לא דיווחו זה לזה על פגישות אלו.

"התוצאות היו ידועות מראש ויכול להיות שהשרה לחשה על אוזנם את מי היא רוצה", טען. לדברי שרגא, מנדלבילט היה מלכתחילה מועמדם של שקד ושל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואותן פגישות נועדו לבצע את "הנדסת האצבעות" כדי להביא לבחירתו. השופט יצחק עמית העיר, כי אם אכן היה מועמד מועדף - מוטב היה לוועדה להציג שלושה מועמדים. לטענת שרגא, אם הוועדה לא הגיעה לשלושה מועמדים - היה עליה להחזיר לשקד את המנדט, או לא להציע אף מועמד מטעמה.