התמיכה המפורשת ללא סייגים בראש ממשלה עם כתבי אישום, אשר בגינם סוחב את המדינה לעוד ועוד מערכות בחירות בעבור המרדף אחר חסינות, צועקת דרשני. מילא בנימין נתניהו, בפריימריז על ראשות הליכוד, היה מנצח את גדעון סער בפער סביר, לפחות היינו עדים לתהליך של התפכחות ונורמליזציה, תקווה שיש מספיק חברי מרכז שלא נותנים את קולם בעיניים אטומות, שיש רחשים תת-קרקעיים ורוחות הנושבות החוצה ממונרכיית נתניהו. שאיפשהו עוד קיימים שרידים לקיום הליכוד של פעם, זה הדמוקרטי, שלא מדרדר עצמו לדעת לאבדון. אך נתניהו ניצח ברוב מוחץ ונוכחנו לגלות ליכוד המכונס עמוק עמוק בתוך עצמו, המסרב לראות שראשו אוכל את אבריו - אותו ראש אשר לא רק שלא הצליח להרכיב ממשלה כבר פעמיים, אלא מוריד מכוחה של המפלגה וכוחו של הגוש כולו בכל בחירות שעוברות. אכן, לצערנו גילינו מפלגה אשר לא רואה דבר מלבד מנהיגה הבלתי מעורער, זה שמתעמר בה ומבקש להתנקש בה עבור רווח אישי.
הבקשה לחסינות, שעדיין רחוקה מלהתבצע, נותנת לנתניהו מרווח נשימה מספיק כדי לנסות ולחזק את מעמדו בציבור שלו ובאלה שנמצאים על הגדר או לא החליטו, אם לחזור לשורות או להשאר תקועים בכחול לבן ואפילו ליברמן 
