יו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד
אליעד שרגא, ניצל את הרב יצחק דוד גרוסמן - חתן פרס ישראל - כדי ליצור מצג שווא שיסייע ללקוחו, איש עסקים העומד מאחורי עיגונה המתמשך של כלתו. כך קובע (יום ג', 4.2.20) בית הדין הרבני הגדול.
בית הדין גם שב וקובע, כי איש העסקים האמריקני, הנמנה עם חסידות ערלוי, הוא העומד מאחורי סירובו של בנו מזה 15 שנים להעניק גט לאשתו הנכה. האב מיוצג כאמור בידי שרגא, לגביו קבע בית הדין הרבני בתל אביב שהוא מסר עדות שקר בתיק (ראו קישור משמאל), ואשר ספג ביקורת קשה ביותר מהערכאות הדנות בנושא.
האישה לקתה באירוע מוחי בעת ביקור בארץ ב-2005 ונותרה נכה. הבעל נטש אותה ומסרב לתת לה גט, למרות פסק דין של בית הדין הרבני ביולי 2014. בשנים שלאחר מכן הגיעו כאמור בתי הדין למסקנה, כי מאחורי הסירוב עומד החותן ובשלוש השנים האחרונות מתנהלים הליכים נגדו, לאחר שהגיע ארצה ויציאתו ממנה נאסרה.
בג"ץ הורה לבית הדין הרבני לבחון את טענתו של שרגא, לפיו בידיו ראיות חדשות המלמדות שהעיגון הוא יוזמתו של הבן-הבעל בלבד. בית הדין האיזורי קבע שאין ראיות כאלו, וכעת מאמץ בית הדין הגדול את אותה פסיקה וקובע גם הוא, כי נותרה בעינה המסקנה לפיה האב-החותן (לקוחו של שרגא) הוא העומד מאחורי העיגון.
בית הדין הרבני יוצא גם נגד שליחותו של הרב גרוסמן, אשר אמור היה לנסות - לבקשתו של שרגא - לשכנע את הבן לתת את הגט. לדברי בית הדין, השליחות הייתה "תרגיל כיסוי בלבד" שמראש לא היה לה כל סיכוי להצליח, והיא נעשתה כלפי חוץ ולמראית עין. "פעולת האב לשליחת הרב גרוסמן לצרכים אחרים נועדה ליצור מצב שהרושם ממנו ישמש כביכול ראייה שהאב אומר לבנו שייתן גט ואילו הבן מסרב. מצב מבויים", קובע בית הדין.
עוד אומר בית הדין, כי עדותו של הרב גרוסמן נשענה בעיקר על אמירות מפי המעגן, ויש יותר מאשר רגליים לדבר כי אלו בוימו על-ידי הבעל. בית הדין מצא, כי קיים קשר כלכלי הדוק בין האב לבן, וזאת בסתירה לעדותו של האב. בית הדין מדגיש, כי אינו מטיל ספק ביושרו של הרב גרוסמן, "אלא שבנסיבות שלפנינו קיים בסיס להאמין, כי כבוד הרב הוטעה בכוונה על-ידי האב ובאי-כוחו", כאשר אלו "ניצלו את שמו הטוב ההולך לפניו, ליצירת מצג שווא לפיו האב מנסה לשכנע את הבן לתת גט". לצידו של שרגא מייצגים את האב עו"ד יעל נגר ממשרדו והטוען הרבני משה מיטלמן.
בית הדין הגדול מסכם: "ראשית, בית הדין האיזורי בדק היטב והקדיש זמן רב כדי לבחון את הראיות החדשות של האב, ובכך עמד במטלה שהוטלה עליו ע"י ביהמ"ש העליון. שנית, בדקנו היטב את שיקול הדעת של בית הדין האזורי ומצאנו אותו ראוי, הגון ונכון. גם אנו סבורים, כי שיקול דעת נכון מביא אכן לדחייתם של אותם הראיות והמסקנה שהגיע אליה ביה"ד האזורי נכונה בעינינו".
