מתווה הסיפוח: שגריר ארה"ב לא נועד עם נתניהו וראשי כחול לבן

הם היו שמות ידועים ונשכחו. חגי אשד ויוסף חריף ואריה צימוקי וארי רט וגבריאל שטרן ויהושע תדמור, ואני ה"בנימין" של תא הכתבים המדיניים. רק אני נותרתי. התהלכנו אז במסדרונות הממשלה ובכנסת ובסעודות החגיגיות ובטקסים הצנועים למדי, ונשמנו את היהירות.

סיפוח לא ישנה דבר וחצי דבר בשטח. מה שכן יקרה הוא פעולות תגמול מצד הפלשתינים עד כדי אינתיפאדה, סיכון הסכמי השלום עם מצרים וירדן, והיווצרותה של דה-לגיטימציה של ישראל ברמה הבינלאומית, לא רק מהכיוון של הענקת דלק לאנטישמים, שבשמחה יבעירו איתו מדורה של שנאה כלפי יהודים, אלא גם מהכיוון שאנו נכפה, הלכה למעשה, על ידידותנו בעולם לגנות אותנו במקרה הטוב, לנקוט צעדים מחמירים כלפינו במקרה הרע ולהטיל עלינו סנקציות במקרה הגרוע. וזה רק קצה הקרחון של מה שעלול לקרות.

התקשורת הישראלית, רדודה ועוינת כדרכה, מבלבלת בין המושגים החלת ריבונות וסיפוח ומשתמשת בעיקר באחרון, אם מתוך בורות ואם מתוך רוע, ככל הנראה בכוונה לטרפד את המהלך ההיסטורי שאולי צפוי בקרוב. על כן חשוב להבהיר את ההבדל בין המושגים ולהשתמש בהם באופן מדויק.

איזו נפש יהודי אינה הומיה, ואיזו עין אינה צופיה לפאתי מזרח קדימה, עם דמעה של התרגשות בת שנות אלפיים, לנוכח הסיכוי למימוש צפיית הדורות למימוש תקוותנו לריבונות ישראלית ביו"ש? לב מי לא יכסוף למימוש הזדמנות חד-פעמית זו? האם מותר להחמיץ את השעה? הכל אמת. אבל כבר למדנו מן המציאות הריאלית, שכל מהלך, גם מוצדק ביותר!, חייב להימדד במאזני ההיגיון הצרוף, על בסיס שיקולי רווח והפסד, כדי שלא ייצא שכרנו בהפסדנו.