נסראללה: סעודיה ביקשה לחסל אותי

עד לכתיבת שורות אלה השתדלתי לא להביע בכתב את דעתי על השלום עם מדינות המפרץ הערבי. כאדם דתי אני שוקל כל עמדה לפי דעת תורה ולפי ציווי אבותינו, ורק אח"כ אני כותבה. הרבה שקלה וטריא יש בסיפור השלום עם מדינות המפרץ הערבי. מחד-גיסא, כיהודי שומר מצוות ונאמן לתורה ולחוקיה בלבד הרי שהסכמי השלום עם כל גורם נכרי, ובמיוחד עם אלה מהעולם המוסלמי, הוא רק לחיוב ומוריד את מדד השנאה נגד כל יהודי באשר הוא, בארץ הקודש ובעולם כולו. גם היכולת לפתח פרנסות נוספות ליהודים, במדינות שהיו נעולות בעבר בפניהם, ובמיוחד בפני אזרחי ישראל, הוא עניין שבחיוב.

עשר שנים לפרוץ האביב הערבי, שליטים נפלו אך המצב לא השתפר, אלא החמיר עוד יותר. בסוריה המשטר שרד הודות למעורבות זרה של רוסיה, אירן וחיזבאללה, אבל העם לא שרד. מחציתו הפכה לפליטים בארצם ובחו"ל, מאות אלפי בתים נהרסו וחלקים מהמדינה נשלטים על-ידי כוחות זרים.

לפני שבוע ימים מלאו בדיוק 10 שנים לפרוץ מה שקראו בתחילה במערב "האביב הערבי". זה התחיל בהתקוממות המונים בתוניס נגד השליט הרודן, אשר חיש מהרה גלשה למדינות ערב השונות. ההמונים בכיכרות התמרדו. דומה היה שמזרח תיכון חדש, דמוקראטי, עומד לקום. משטרים נפלו, מדינות התפוררו, מלחמות התלקחו, שליטים התחלפו, כמיליון איש נהרגו, מיליונים נעקרו מבתיהם. 10 שנים חלפו. ה"טלטלה", זהו השם היאה למה שקרה, שככה, אך לא נגמרה עדיין. אז איך נראה המזרח התיכון של שלהי 2020? מה קרה בו ובסביבתו, והיכן ישראל?

בחודש אוגוסט האחרון היה למנגנוני הביטחון המצרים הישג חשוב בתחום המלחמה בטרור האיסלאמי הקיצוני, אחרי 7 שנים של מצוד אינטנסיבי הם הצליחו לעצור את מחמוד עיזת, המנהיג הזמני של תנועת "האחים המוסלמים" וראש הזרוע הצבאית שלה שאחראי לשורה של פיגועים במצרים.

"איזה דיכוי לדעתך יכול להוביל אדם צעיר לעשות זאת?", שאלה לפני עשר שנים ליילה בועזיזי לאחר שאחיה, מוחמד בועזיזי, הצית את עצמו. השלטונות המקומיים בטוניסיה החרימו את עגלת הפירות שלו, לכאורה משום שלא היה לו רישיון אך למעשה בניסיון לסחוט אותו. "איך אתם מצפים שאחיה?!", זעק לפני ששפך על עצמו בנזין מול משרד המושל. זו הייתה תחילתו של האביב הערבי, אשר הפיל רודנים בארבע מדינות – מצרים, לוב, טוניסיה ותימן. לרגע נדמה היה שהדמוקרטיה הגיעה לבסוף לעולם המערבי.