שופט עמית רשאי לתת החלטות במשך שלושת החודשים שלאחר סיום כהונתו - קובע לראשונה (יום ד', 12.5.21) שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן. הוא אומר כי דינו של שופט עמית כדינו של שופט מכהן - כולל לעניין פרק הזמן הנוסף.

שופט עמית הוא מי שפרש בגיל 70 ומקבל מינוי לארבע/שש שנים נוספות, במטרה לתגבר את כוח האדם בבתי המשפט ולהקל על העומס. החוק קובע, כי "שופט עמית יראו אותו כשופט לכל דבר ועניין". עוד קובע החוק, כי "שופט שהחל בדיון ויצא לקיצבה או פרש, יהיה מוסמך לסיים את הדיון תוך שלושה חודשים מיום היציאה לקיצבה או הפרישה". השאלה שעמדה להכרעה הייתה, האם תום כהונתו של שופט עמית נחשב ל"יצא לקיצבה או פרש", כך שיוכל להכריע במשך שלושה חודשים לאחר מכן.

פוגלמן מתחיל את הדיון בהדגשת עקרון העצמאות השיפוטית, בעטיו נקבע "כלל הגיליוטינה" בדבר תאריך ברור לסיום כהונתו של שופט. שלושת החודשים הנוספים הם חריג, שמטרתו למנוע מצב בו השופט הפורש יצטרך להאיץ מדי את ההכרעה בתיקים שבפניו, לא יוכל לשבת לדון משום שיהיה עסוק בכתיבה - או שיהיה צורך להעביר את ההכרעה לשופט אחר, על כל החסרונות הנובעים מכך. סעיף שלושת החודשים "מבקש לאזן בין שתי תכליות: עצמאות שיפוטית ויעילות", ולאור זאת יש לבחון את תחולתו על שופט עמית.

מסקנתו של פוגלמן היא, שהחלת סעיף זה על שופט עמית אינה פוגעת בעצמאותו השיפוטית ויש בה תוספת ליעילות בתי המשפט. מאחר ששופט עמית מכהן כאמור רק ארבע/שש שנים, הרי שתוספת של שלושה חודשים היא מהותית יותר לגביו מאשר לגבי שופט רגיל המכהן עשרות שנים. "הפרשנות שהצעתי תואמת את לשון החוק והיא היחידה שעולה בקנה אחד עם תכליותיו; למעשה, פרשנות אחרת תסתור אותן", מסכם פוגלמן.

פוגלמן דחה את ערעורו של אב על החלטת השופטת העמיתה שושנה שטמר (בבית המשפט המחוזי בחיפה), אשר דחתה ב-5.4.21 את ערעורו בסכסוך משמורת עם רעייתו לשעבר. ההחלטה ניתנה חודשיים לאחר סיום כהונתה של שטמר, האב טען שכלל שלושת החודשים אינו חל עליה - אך גישתו נדחתה. השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הסכימו עם פוגלמן.