"חלק לא מבוטל מהערעור הוקדש ל'האשמת' המתלוננת בכך שלא הזעיקה עזרה ולא התנגדה דיו למעשיו של המערער. בא-כוחו של המערער ביקש להסיק מכך שהמתלוננת הסכימה לקיום יחסי מין עם המערער. טענות אלה מבטאות תפיסה שאבד עליה הכלח ומוטב היה שלא היו נטענות". כך אומר (יום א', 13.6.21) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, על עו"ד ארז שלו.

שלו ייצג את סמיר אבו-גודה בערעור על הרשעתו באונס חיילת במועדון בבאר שבע באוגוסט 2018 ועל חומרת עונשו - תשע שנות מאסר. מינץ דחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים אריאל ואגו, אלון אינפלד ואריאל חזק) לאחר שקבע, כי הממצאים מוליכים חד-משמעית למסקנה שאבו-גודה אכן אנס את החיילת. מינץ מציין, כי אין מקום להתערבות בפסק הדין לפי שתי הגישות השונות בפסיקת העליון לגבי ההתערבות בממצאי עובדה בעבירות מין.

בנוגע לטענתו של שלו שהוזכרה לעיל, מזכיר מינץ פסיקה ידועה שניתנה כבר לפני 15 שנים: "קשת התגובות האפשרויות מצד קורבן עבירה, בייחוד עבירת מין, הינה מגוונת ביותר, ולא ניתן לצפות ממנו להתנהגות 'רציונאלית' דווקא. תובנה זו באה לידי ביטוי בכמה מישורים, למשל קיימת כיום הכרה בכך שלא ניתן לצפות מאישה להתנגד למעשה האינוס באופן פיזי דווקא... באותה מידה יש להכיר בכך שלעתים ההלם והחרדה שבהם מצוי קורבן העבירה עשויים להביאו שלא להימלט בהזדמנות הראשונה הנקרית בדרכו".

פסק דין נוסף בבית המשפט העליון משנת 2006 קבע: "אין לשפוט בכלים של סבירות ורציונאליות את התנהגותו של אדם, השרוי במצוקה ופחד; לעיתים אוחז בו השיתוק ולעיתים חששו שיבולע לו עוד יותר אם יביע התנגדות מביא אותו לאי החצנת אי-הסכמתו כליל". מינץ מוסיף: "בענייננו, הסבירה המתלוננת בעדותה כי נכנסה למצב של 'קיפאון' וראתה 'מסך שחור' לאחר שהמערער החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ויש לדחות מכל וכל את טענות המערער בהקשר זה". השופטים ניל הנדל ועופר גרוסקופף הסכימו עם מינץ. את המדינה ייצגה עו"ד עינת גדעוני.