"הם היו מפוחדים, בוכים. ילדים קטנים, כמו שלי"

"ראינו שנשארו שם ילדים קטנים, שמנו אותם בין הרגליים שלנו, כל השוטרים, מול גדר שתודה לאל שהיא לא קרסה. הם היו מפוחדים, בוכים. ילדים קטנים, כמו שלי, שיהיו בריאים". כך תיאר (יום א', 10.10.21) השוטר אלירן מימרן, שהוצב בהר מירון ביום האסון, בעדותו בפני ועדת נאור.

מימרן הוצב בראש גשר דב, וסיפר שהוא ניסה להודיע בקשר שנוצר לחץ בכניסה לגשר. "עלה לקשר מישהו, קול שאני לא מכיר, ואמר שאין שום לחץ. אמרתי לו שאני מרגיש את הלחץ, את החום, את הילדים שנדחקים". מימרן ושוטר נוסף ניסו לרדת בגשר, אך הוא היה רטוב והם החלו להחליק. "חיבקנו זה את זה וככה הצלחנו איכשהו לחזור למעלה. אם לא היינו מחבקים זה את זה - היינו נרמסים".

יו"ר הוועדה, השופטת מרים נאור שאלה: "לכל אורך הזמן הזה, מישהו הורה לכם שלא לתת לאנשים לרדת, לנווט אותם לכיוון אחר?" מימרן: "אין כיוון [אחר]. יש ציר שעולים ויורדים, וזהו. זה עניין של מספר דקות עד שזה מגיע לעומס. המקום מאופיין בעומס, גם בשנים קודמות. לא הרגשנו שיש אנשים על הרצפה. היו צעקות, אנשים הזיעו".

חבר הוועדה, הרב מרדכי קרליץ, שאל מה היו ההנחיות שניתנו לשוטרים לגבי תפקידם. מימרן השיב, כי הם הופקדו על מתן מענה משטרתי ועל שמירת הסדר הציבורי, הרב קרליץ: "לא קיבלתם הנחיות לגבי צפיפות אפשרית. שאם יקרה משהו, שיהיה שוטר בסביבה". מימרן: "קודם כל, [לטפל ב]עבירות שלא צריכות להתקיים. לתת לאנשים מענה, לסדר, להזיז, כמות אנשים". הרב קרליץ: "מה אתם צריכים לעשות אם יש כמות של אנשים?". מימרן: "לעמוד בקשר". הרב קרליץ: "הצלתם לעמוד בקשר? קיבלתם תגובה?". מימרן: "קיבלתי תשובה, כמו שאמרתי".

לא הייתה הכנה למצבים אפשריים

חבר הוועדה, אלוף (מיל') שלמה ינאי, ביקש לדעת כיצד הוצבו השוטרים, האם ערכו סיור מוקדם ומה היו משימותיהם. מתשובותיו של מימרן עלה, כי הוא - המשרת בתחנת נוף הגליל - היה היחיד מן התחנה בין חמשת השוטרים שהוצבו באותה נקודה; האחרים הגיעו מפיקוד חוף והוא לא הכיר אותם, למרות שהוא היה האחראי עליהם. ינאי שאל האם היו גם סדרנים תחת אחריותו, ונענה בשלילה. ינאי: "אז אם מישהו אמר שהסדרנים היו כפופים למשטרה והיא הייתה צריכה לתת להם הנחיות, זה לא היה במקרה שלך"; מימרן אישר את הדברים. עוד אמר מימרן, כי לא ידע ששוטרים אחרים מוצבים בתחתית הגשר.

ינאי: "מה אמרו לכם? למה אתם מוצבים בכניסה לגשר?". מימרן: "הסדר הציבורי". ינאי: "הסדר הציבורי – זה משפט מחוזי. אתה לא הממ"ז. דבר איתי תכל'ס, איך אתה עושה את העבודה שלך. אם מתחילה להיות צפיפות – מה אתה עושה?". מימרן: "אם אנשים עומדים במקום – אומרים להם להתקדם, לזוז טיפה, לפלס את הדרך". ינאי: "אם אתה רוצה שמגיעים המוני אנשים מלמטה, אתה יכול לשים מחסום ולעצור אותם?". מימרן: "אין מחסום". ינאי: "אתה יכול להתקשר למישהו למטה ולהגיד לו לחסום את העלייה?". מימרן: "לא ידעתי שהיו שם שוטרים". ינאי: "נדבר באופן כללי. למי אתה קורא כשיש כזה דבר?".

מימרן החל לומר, כי באותו רגע לא ידע שיש שוטרים במקום, ונאור התערבה: "למה אתה כל הזמן מדבר על אותו רגע? לא שמעת על זה שלמטה לא היה אף אחד, כי הם נשלחו להתרענן?". מימרן: "לאחר מכן נודע לי". נאור: "לכן אתה אומר 'באותו רגע'. אני צודקת? אולי קודם כן ידעת מי נמצא שם?". מימרן השיב בשלילה. ינאי שב ושאל האם ידע כיצד להתקשר עם מי שנמצא בתחתית הגשר. מימרן אמר לבסוף, אחרי שאלות חוזרות ונשנות, כי ידע שיש עוד מישהו ממול.

ינאי: "אין לך מישהו ספציפי. אתה עולה על הגל ומצפה שמישהו יענה לך. בתדריך לא אמרו לך: אלירן, אם קורה משהו, אתה מדבר עם 4 שנמצא למטה". מימרן: "תדרוך ודאי היה. באותו רגע חשבתי מה אמרו בתדריך אלא דיברתי לכל עבר". ינאי: "דיברו איתכם בתדריך על אפשרות של אירוע רב נפגעים". מימרן ענה בהיסוס: "אני חושב שבתדריך הראשון – כן". ינאי: "הייתה לכם הכנה למצבים מסוימים שיכולים להתפתח ומה צריך לעשות?". מימרן: "לא". מימרן אישר שהוא לא התקשר לשוטר שהוצב בתחתית הגשר, כדי שישחרר את הלחץ בשל הצפיפות בראש הגשר.