הלקח

היציאה מהפרופורציות אצלנו, רק מחזקת את האילוזיה ומפתחת את הדמיון המזרחי הפרוע וניתוקו מהמציאות הפשוטה, והיא, המציאות, שכל חייהם וקיומם של תושבי עזה, מסתמכים ומתבססים על טוב לב הממשל הישראלי ונדיבותו כלפי אויביו. ללא הנפט והדלק הישראלי, החשמל ויתר תשתיות ההנדסה, האפשרות הנדיבה להעברת כספים, החזרי מע"מ ותשלומים פיקטיביים אחרים - אין שום קיום לטרור בעזה.

כאילו שכנופיות הטרור הן עוסק מורשה, המעביר את כספי המע"מ שלא לנתיבי רצח וטרור. ובישראל יודעים, וממשיכים לרפד את כנופיות הטרור בכל טוב הארץ, והארץ היא ארץ זבת חלב ודבש. מדינת ישראל, כבר נאמר, היא במובן זה מדינה תומכת טרור.

להתעשת, ומהר

הלקח מעסקת שליט חייב להיות - התעשתות. צריך שממשלת מדינת ישראל תתחיל לייצג את עצמה ואת עמה. תמורת גלעד שליט משחררים אלף אסירים? היה צריך לשחרר אלף שדופים המתקשים בדיבור, בהליכה, בתפקוד, כדי שיהיה לכל הפחות איזון, ויימנעו החגיגות של הניצחון שם, כי שם לא סופרים ולא רואים ממטר את טוב לבו של הממשל הישראלי ואת השפע המוענק לרוצחי הכנופיות בשבתם בכלא הישראלי. הם לא יוצאים בענווה ובבושה, אלא כל עוד כוחם עימם לצהול - צוהלים כסוסים משוחררים.

והיה אם יהיה חטוף ישראלי או שבוי - יושוו תנאי המאסר, אותן אפשרויות לימודים אקדמיים וקשרי חוץ ואותו צינוק. ולא, נמשיך לנהוג ככסילים כלפי העולם, כלפי עצמנו וכלפי כנופיות הטרור הצוהלות ללא פשר.

פעולה מיידית

הלקח הנוסף הוא מועד פדיונו של השבוי, אם יהיה, והוא - מיד עם רגע השבי, ללא סיכוי של חזרה על הטיפול החלמאי בפרשת יוסף מדחאת שמת תוך הארכת המו"מ - אשר ניהלה מדינת ישראל עם מי שאסור לדבר עמו כלל - עם מנהיג מכנופיות הטרור. והלוחמים המתינו להתקדמות המו"מ ההזוי, כאילו הוא לגיטימי, מועיל, אמיתי ולא שקרי, וכאילו המילה היא מילה. עד למותו.

הלקח - כאשר האירוע קורה, הפעולה הצבאית צריכה להתבצע מיד, כשגרת לוחמים, ללא שום המתנה להוראות נוספות ולהחלטות נוספות. המפקד בשטח - הוא המחליט במקרה חירום מסוג זה כי צריך לפעול והוא לא אמור להמתין להחלטת שר הביטחון שידבר עם ראש הכנופיות דרך נשיא ארה"ב או רוסיה או אפילו באופן ישיר. ואז, גם שם יילמד לקח, והוא, שלא כדאי לחשוב על פגיעה בצה"ל.

והלקח הבא הוא להימנע מכל מו"מ עם נציג כלשהו או מנהיג כלשהו מכנופיות הטרור, גם אם יש שבוי ישראלי - ולא מצליחים לשחררו. כי לא אלמן ישראל, ויש קבלות על פעולות המותרות לפרסום. אלא שהאווירה של מתנות לרוצחים במשך שעתיים-שלוש ביום, כפי שננקט במלחמת עופרת יצוקה על-ידי שר הביטחון ברק, ובכל יום הועברו עשרות משאיות כשי לטרור - אווירה זו לא ממש תומכת שחרור...

זהו הלקח. נראה אם יילמד.