אולמרט מסוכן לישראל

קורה לפעמים שאתה פותח עיתון, ופתאום כותרת נותנת לך בוקס לפנים. זה בדיוק מה שהרגשתי, כשחילצתי את מעריב (2.4.12) משקית הניילון. מתחת ללוגו קראנו: "אם עשינו משהו לא תקין, זה היה בתמימות". ליד הציטוט הזה, תמונה של שולה זקן. "אם עשינו", הכוונה, היא והבוס שלה לשעבר, הנאשם בפלילים, אהוד אולמרט. בפסקה אחרת מהראיון קראנו כמה מילים על ערך אחד מסולם הערכים שלה: סלידתה ממלשינות, שזה במילים פשוטות - אין לי כוונה לספר את מה שאני יודעת על אהוד.

שולה זקן לא מלשנית, זה אנחנו יודעים. אהוד אולמרט תמים??? אילו ניתן היה לחלק לאלף מנות שוות את הערמומיות האצורה באופיו, ולערבב עם אופיים של אלף ילדים בגן - כל אחד מהם היה נוכל. אהוד אולמרט שקרן! ידעו נא אזרחי ישראל, שראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שקרן! מופז טיפש, אבל זה למאמר אחר.

"אבו-מאזן רוצה שלום"

האמת, לא הייתי מתעסק עם אולמרט אלמלא האיש חסר הבושה הזה, לא היה "מפליץ" את דעתו השקרית בנושאים מדיניים. אחרי שהציע לאבו-מאזן את הנדיבה בהצעות ונדחה, הוא מכריז בוועידת הג'יי-סטריט: "יש לנו פרטנר... אבו-מאזן רוצה שלום". מאיפה הוא יודע תמים שכמוהו?

את עקירתם של אלפי יהודים בלי הסכם הם הסבירו במילים: "אין עם מי לדבר", ולאלה שהתחננו לנסות (כמו יוסי ביילין) הם אמרו: "החתימה של אבו-מאזן לא שווה את הנייר". זיאד אבו-זיאד הזהיר: ההינתקות תעלה לשלטון את החמאס. אולמרט והחברים גיחכו. אז מה? אבו-מאזן שאיבד את השליטה בעזה, הוא הפרטנר?

אולמרט שכח פרטים חשובים מהקדנציה האומללה שלו. אין לי טענה לזיכרונו המוגבל, מפני שברור לי שהמלחמה על החופש מחייבת אחסון של הררי שקרים, ככה שלא נותר מקום בזיכרון. הלכתי לארכיון כדי להזכיר לו פרט זניח מתקופת שלטונו: באחת מנסיעות הסרק שלו ליריחו, אנשי פת"ח (הנתונים למרותו של הפרטנר) ניסו להתנקש בחייו.

באותה הזדמנות נזכיר לקוראים את התסכול של אולמרט - כמה תמים - כשסיפר לאודי סגל, איך ידו המושטת לשלום נשארה באוויר. אבו-מאזן לא רצה את היד, הוא רצה מפה. אולמרט, ברגע של הברקה, קלט אותו: אני יודע מה הוא רצה, אמר לסגל, בשיחות הבאות, עם ראש ממשלה אחר (נתניהו) הוא יתחיל את המו"מ מהמפה. זה אותו אבו-מאזן שהביע פומבית את העדפתו ותקוותו שאולמרט ייבחר לראשות הממשלה.

מסרי אולמרט - נחת לאויבינו

אהוד אולמרט לא אויב שלי, ככה שגם על-פי חז"ל, מותר לי לשמוח בנפילתו. בדקתי ומצאתי שמקור שמחתי המאופקת לנפילתו, הוא פטריוטיזם. אני מכיר את הקלישאה מבית היוצר של השמאל, לפיה "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל". במקרה הזה - הפטריוטיזם הוא מקור הסלידה מהנבל.

המסרים שאולמרט מפיץ גורמים נחת לאויבי ישראל. ויהודי שמחזק את המסרים (הקיפאון המדיני בגלל נתניהו!) של אויבינו - נפילתו משמחת. ובאשר לכותרת - רציתי להוכיח לאמנון ליפקין-שחק, שגם אני יודע להיות דביל...