מדינה פלשתינית? מוקש לישראל!

אישור הקמתה של מדינה פלשתינית באו"ם כמוהו כתקיעת סכין בגבה של ישראל, באשר יהיה בו משום שלב ראשוני בלבד במזימה ארוכת-טווח לחיסולה הסופי. הגיעה השעה ללמוד מן הניסיון ההיסטורי שאין לתת אמון בהצהרותיו הבומבסטיות של אבו מאזן, שאותן הוא משמיע עכשיו לצורך הטאקט, פשוט משום שאין סיכוי שהן אכן יעמדו במבחן המציאות. למסקנה חמורה זו מגיע העיתונאי וההיסטוריון עתיר הניסיון גד נחשון, שהוא עורכו המוערך של ה"ג'ואיש פוסט" האמריקני, היוצא לאור בניו-יורק.

בראיון מיוחד ל-News1, ערב כינוסה של עצרת האו"ם היום (יום ה', 29.11.12), תוקף נחשון בחריפות מירבית תזה אוהדת לאבו מאזן, פרי-עטו של יוסי ביילין, אדריכל הסכמי אוסלו, שאותה העלה אתמול (ד', 28.11.12) ב"ניו-יורק טיימס". במאמרו קורא ביילין לעצרת לאשר ללא דיחוי את כינונה של מדינה פלשתינית לטובת העולם ולטובת ישראל.

נחשון יוצא חוצץ כנגד המלצת ביילין - שכיהן גם כסגן שר החוץ הישראלי וכשר המשפטים - להעניק לפלשתין מעמד של מדינה, ומזהיר שעצרת האו"ם עלולה, בסופו של דבר, לאשר לה מעמד של חברה קבועה, בדומה ל-193 החברות האחרות בארגון הבינלאומי.

ללא ערובה

נחשון מטיל ספק גדול בנכונותם של הערבים בכלל ושל הפלשתינים בפרט להכיר בתוכנית-חלוקה לשתי מדינות, כפי שמציע, "כביכול", ראש הרשות, אבו מאזן. לדברי עורך ה"ג'ואיש פוסט", הרי שכשם שלא הכירו בסופו של דבר הערבים בתוכנית החלוקה משנת 1947 - אין שום ערובה לכך שיכירו עכשיו בקיומה של מדינת ישראל לצד מדינתם, אם זו אכן תקום. נחשון מסתמך בכך על הכרזתן ההיסטורית של מדינות ערב שאין בכוונתן להכיר אי-פעם ביישות מדינית יהודית.

לסימוכין מזכיר נחשון את התיעוד הקיים על מנהיגים ערביים כחאג' אמין אל חוסייני, מהוועד הערבי העליון, וג'אמל חוסייני, נציג הקשר הערבי עם האו"ם, כמו גם הליגה הערבית עצמה, שהכריזו במפורש על שלילת תוכנית החלוקה.

בהקשר זה תוקף נחשון את ביילין על שהוא מתעלם במכוון מכך שעוד ב-29 בנובמבר 1947, על-אף תוכנית החלוקה, החלו הערבים בתכנונה של מלחמה גלויה נגד היישוב היהודי בארץ, שמנה אז 650 אלף נפש בלבד. ואם לא די בכל אלה, הרי שבמאמרו ב"ניו-יורק טיימס" מתעלם ביילין ביודעין גם מפרק חשוב בתוכנית החלוקה הקובע את בינאום ירושלים.

שאיפה לחסל

נחשון מזכיר שבהחלטת האו"ם הוגדרה ירושלים, במפורש, כאזור המקודש לשלוש הדתות, בשעה שהעיר הפכה, למעשה, לרשות תחת פיקוחו ושליטתו של הארגון הבינלאומי. עורך ה"ג'ואיש פוסט" מזכיר בהקשר לכך שה"יישוב", ודוד בן-גוריון בראשו, אימצו את תוכנית החלוקה ללא ירושלים כרע במיעוטו.

נחשון קובע כי האבסורד הוא בכך שעל-פי אבו מאזן תהפוך, בעצם, ירושלים לעיר-הגירה של המדינה הפלשתינית, כפי שהוא עצמו קבע זאת בשיחות השלום, שבהן גם סירב להכיר בישראל כמדינה יהודית. בהקשר לכך הוא מטעים שבשיחות השלום לא ויתר ראש הרשות הפלשתינית על עיקרון זכות השיבה של הפליטים, והשאלה הגדולה היא, לכן, אם כאבי המדינה החדשה בפוטנציה יסכים בכלל אבו מאזן לסגת מתביעותיו. גם אם ניצחונו באו"ם לא יתפרש כניצחון על היישות הציונית, הרי שבעיקרו של דבר אמורים הדברים ביישות שמדינות כמו אירן שואפות בכל מחיר לחסל.

חלש מדי

נחשון קובל על כי ביילין אינו מתייחס במאמרו לעימותים ולמאבקים שעלולים לצוץ לאחר הקמתה של המדינה הפלשתינית, כאשר ההקמה עצמה תעשיר את הפלשתינים באנרגיה חדשה ובביטחון עצמי מופרז. לדבריו, הקמת המדינה הפלשתינית אינה אלא שלב ראשוני בתוכנית ארוכת-טווח לחיסולה של מדינת ישראל ולחניקתה בתוך ים מוסלמי שרק הולך ומתעצם.

אליבא דעורך ה"ג'ואיש פוסט" אין לתת שום אמון באבו מאזן ובפלשתינים שיכבדו את הסכם השלום, אם וכאשר ייחתם. מעבר לכך הוא מביע חשש כבד שמא המיעוט הערבי בארץ ישראל ייגרר אחר המדינה הפלשתינית ובסופו של דבר גם יתאחד איתה ויימנע מלכבד כל הסכם עם ישראל. יתר על כן ובסיכומו של דבר, אין לכן, אליבא דנחשון, שום טעם לחתום על הסכם עם אבו מאזן, החלש מדי, כאשר הוא עצמו אינו מסוגל, כראש הרשות הפלשתינית, להשתלט אפילו על ארגון-טרור נוסח החמאס, שהוא היום הדומיננטי בשטח ושעושה באבו מאזן כבתוך שלו.