לפני שהאותיות ש"ס הפכו לשמה של מפלגה, הן היו - ונותרו - ראשי תיבות של המילים "שישה סדרים", הלא הם שישה סדרי משנה. וכיצד מסתיימים ששת הסדרים הללו? במשפט הפותח במילים "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". דומה שראשי המפלגה המתהדרת בראשי התיבות הללו שכחו את המשפט הזה.
מדוע בחר רבי יהודה הנשיא לסיים את חיבורו הענק דווקא באמירה זו? אולי משום שהוא רוצה לומר: אחרי שקראתם מאות מחלוקות בין בית הלל ובין שמאי, בין רבי יהודה ורבי שמעון, בין רבי מאיר ורבי יוסי - דעו לכם, שככלות הכל המטרה היא להביא לשלום בעולם. המחלוקת אינה מטרה אלא אמצעי בלבד, שלמרבה האבסורד דווקא תורם לאחדות: לאחר שנשמעות הדעות השונות, לאחר שכל תלמיד חכם מסביר ומנמק, מוכרעת ההלכה ונוצרות אחדות ואחידות. לאחר שהדיין שמע את כל הצדדים, הוא מכריע ביניהם וכך יוצר שלום בעולם.
האם כך נוהגים ראשי מפלגת ש"ס? ממש לא. בין אם הם רבנים ממש ובין אם הם רק מתהדרים בתואר "רב", הם מרבים מחלוקות וסכסוכים, מלבים אש ומנפחים שנאה. ואם בכל ימות השנה כך - בימים אלו של ערב בחירות על אחת כמה וכמה. זהו
אריה דרעי, המתבטא בגזענות; זהו
אריאל אטיאס, התוקף את הממשלה בה הוא חבר; ולמרבה הצער והכאב - מעל כולם מתנשא הרב
עובדיה יוסף.
הרב עובדיה הוא אחד מגדולי הדור בתורה, בהלכה וגם בנסתר. בקיאותו מדהימה וכמעט בלתי נתפסת. כושר ההכרעה שלו - חד וברור, מלא אומץ ונוטל אחריות. ואחרי כל זה, הרב עובדיה גם מרבה מחלוקות בעולם ולעיתים שוכח את המסר הגדול של רבי יהודה הנשיא. לא נזכיר את ההתבטאויות הבעייתיות שלו בעבר, ונתייחס רק לשתיים מן השבוע האחרון.
במודעות שהתפרסמו בסוף השבוע קובע הרב עובדיה, כי "ספרדי דתי מצביע ש"ס". נמצאנו למדים, כי הקו העדתי של דרעי הוא רק שיקוף גס יותר של הקו שעמד ועומד ויעמוד בבסיסה של המפלגה, כפי שהוא יוצא מבית מדרשו של הרב עובדיה. ש"ס היא מפלגה לדתיים ספרדיים, וזהו. לאשכנזים אין בה מקום, היא לא פונה אליהם, היא לא רוצה אותם, הם לא מעניינים אותה. ואילו במוצאי שבת קרא הרב עובדיה לאברכים לסגור את הספרים ולצאת לעזור למפלגה. ומה עם תלמוד תורה? ומה עם ביטול תורה? ולמה לשלוח את פרחי תלמידי החכמים להרבות מחלוקות במקום להושיב אותם כדי להשכין שלום?
צר לי, מורי ורבותי מועצת החכמים. אתם ודאי חכמים, ואתם ודאי תלמידי חכמים - אך אינכם מתנהגים ככאלו. אז רגע לפני שאתם כבר סוגרים את הספרים, פתחו אותם שוב לרגע במשנה האחרונה וקראו שוב את הכתוב בה. אולי אז תתעשתו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
