"מזל טוב", יום הולדת שמח, חיים", "בן 70? מי היה מאמין", "שתמשיך לעוד שנים רבות של עשייה מבורכת", "לא רואים עליך את הגיל". ברכות כאלה ועוד רבות שכמותן, היו מן הסתם מרחפות להן בחלל האוויר, בימים אלה, במקום כלשהו.
מעניין, חיים, את מי היית מזמין ליום ההולדת שלך. בין האורחים היו כמובן ילדיך אלונה ואמיר, שהיית בוודאי מאוד גאה לראות אותם בהצלחתם, ורעייתך עדנה. סביר להניח שגם חברים קרובים מאוד שלך, מתחנות רבות-משמעות בחייך, היו מוזמנים. מ"
גלובס", מתקופת יגאל אלון וגם מהשב"כ. מפאת הרצון שלא לפגוע באיש, נציין את תחנות חייך ולא את האישים.
הלכת לעולמך בגיל צעיר, 54, והשארת אותנו עד היום מהורהרים, כרגיל, בשאלות קטנטנות ולא חשובות לכאורה. אבל דרכן מוצפות תהיות שמחשבות ערכיות מאוד.
איפה הייתה נערכת "המסיבה"? בבית הצנוע? באולם אירועים נחשב ורחב-ידיים? אולי במשרד שלך ב"גלובס"? ואולי בכלל לא הייתה מסיבה, רק סמסים וברכות שזורמות מכל עבר.
האם הפייסבוק שלך היה מלא בברכות ובאיחולים? אולי היו לך 4,900 הודעות שלא נקראו ב-WhatsApp, או שמא בכלל היית משתמש בטלפון נייד מדור הדינוזאורים - שהרי אין תחליף בעיניך לחיוך, למבט, ללחיצת היד, לחיבוק, לטפיחת השכם ולקריצה.
מי היו המוזמנים לאותה מסיבה? ומי היה שולח לך סמסים בתאריך יום הולדת "עגול" זה? החברים הקרובים של פעם? אנשי עסקים בכירים ומכובדים, שועי הארץ? פעילים חברתיים? שרים וחברי כנסת? אנשים פשוטים וטובים? אליטה תרבותית? בכירי האקדמיה? קוראי ה
עיתון? או אולי סביר שערבוב של כולם יחד.
איך תתלבש לאותו מפגש? חליפה ועניבה, או אולי משהו בסגנון ספורט-אלגנט? אולי ג'ינס וחולצה מכופתרת, אולי מכנסי בד עם טריקו. סביר להניח שהיית נשאר עם הג'ינס והטי-שירט.
ומה עם הברכות והאיחולים? ויותר חשוב, מה הסאב-טקסט? אופטימי? מיואש, מרוכך, תוקפני, מקבל או דוחה? מחויך? ידידותי? חברי? מאיים, מקטר, פסימי? ואיך היית עונה? באותה מטבע לשון או באיפכא מסתברא?
כפי שכולם זוכרים אותך, ככל הנראה כל התשובות - גם בהפכים המוחלטים שלהן - יהיו נכונות ורלוונטיות. כי כזה היית. ידעת בכישרון וברגישות יוצאי דופן ללכת בדרכו של כמעט כל אחד, אבל עם זאת, בלי לבגוד בעקרונות שלך.
ידעת לקבל ולהכיל, ועדיין לעמוד על שלך בעקשנות. וכל זה בחן רב ובכבוד הדדי. היית נעים הליכות עם עקרונות נוקשים, אבל עם קבלה יוצאת דופן של האחר ממך.
70 שנה מיום לידתך, 16 שנה מיום לכתך, אתה עדיין כאן עם כולנו. חדשים שלא זכו להכיר אותך, ותיקים שהכירו גם הכירו. ועדיין מורשתך מלווה אותנו. היכולת להכיל, היכולת לשמור על עקרונות וערכים, התפיסה המחבקת, אך גם זו הדורשת. המוכיחה והמקרבת, כמו גם זו המפרגנת והתומכת. לא לפחד מהפחד, ולהכיר בכך שלא הכול אנחנו יודעים ומבינים. היכולת להביט לכל אחד בעיניים ולדבר אליו בשפתו. להבין, גם אם לא להסכים. לכבד, גם אם לא להתבטל.
דרכך - דרכנו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
