|
|
|
אלי אלון
ביקרתי בימים אלה (אפריל 2024) בשני מוזאונים אלה בהפרש שעה  האמינו לי אותם תכנים ואותם צילומים פחות או יותר דומים בשני המוזאונים. שניהם עוסקים בארגון האצ"ל מאז הקמתו עד פירוקו
|
|
|
|
|
הרצל חקק
ככל שאנו נסחפים אחר העלילה הקסומה בספרה של רבקה רז אנו מפליגים אל ים נעלם, מבינים שלפנינו דרמה של חיים ושירה, חיים ושפה, חיים והשראה. דף אחר דף נקרעים מסכים, והסודות משמעם - הבנת נ...
|
|
|
|
|
אלוף (מיל') יצחק בריק
"הכרזותיו של בנימין נתניהו וחבר מרעיו שלא נפסיק להילחם עד שננצח, הן בגדר הכרזות חלולות שאין דבר וחצי דבר העומד מאחוריהן. הכרזותיהם שקריות ויש בהן רמיית הציבור. יש לישראל רק דרך אחת...
|
|
|
|
|
צבי גיל
אל לקחי השואה יש להוסיף לקח חשוב והוא ולהשקיע מרץ וכל המשאבים לרבות ממון כדי להתמודד עם אותם ערוצי רשע ורעל שמאיימים על קיומנו כחברה חופשית
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
מילואימניק 2 |
|
12/11/07 12:25
|
|
|
|
|
כמילואמיניק, בוגר שעות על נגמ"שים אני קובע חד משמעית - זהו כלי מסוכן, לא יעיל, ומאוד לא בטיחותי. תוציאו אותו מצה"ל!!! די כבר. כמה עוד יצטרכו למות בגלל השטות הזו ?
עוד מה שנים תקום פה ועדת חקירה לבדיקת המחדל. כצפוי.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מילואימניק 2
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
משה, עורך-דין |
|
12/11/07 16:14
|
|
|
|
|
על כל צה"ל אפשר לומר שהוא מאוד מסוכן, לא-כל-כך יעיל ומאוד לא בטיחותי. אם יש לכותב חלופה מתאימה, להסעת כוחות ברכב המספק הגנה כלשהי מפני רסיסים וירי נק"ל - שיציע. אם אין לו - מוטב שישתוק.
אומנם נכון שיש מדי פעם תאונות ואפילו הרוגים, אך כאלה יש בכל פעילות צבאית ובכל צבא, שכן פעילות מבצעית צבאית היא מסוכנת מעצם טבעה. ואולם, איש אינו מעלה בדעתו לבטל את הצבא - בשום מדינה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
תמיד אפשר לשכלל ו |
|
12/11/07 21:14
|
|
|
|
|
ולשנות בהתאם לנתוני השטח, וצרכי היעילות בקרב, אנו התברכנו באנשי מדע מצוינים, ומח יהודי חושב, לא בכדי יצא שם ל - "המח היהודי הממציא לנו פטנטים" כשירו של אורי זוהר.
בנושא זה אין אנו חסרים, לכן המילואימניק צודק, יש מקום לשיפורים, אם אנו רוצים לשמור על החיים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמיד אפשר לשכלל ו
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רותא |
|
12/11/07 22:47
|
|
|
|
|
לגיחות מצחיקות אבל מסוכנות לשטח ה"עמיתים", שעולות למרבית הצער בקורבנות בג"ץ לצורכי שימור סימפטיה גויית, אין מלחמה באויב, פשוט כי אין אויב אלא "עמית", ואין מלחמה אלא "עימות בעצימות נמוכה" ויש פעולות שלום אופייניות לצבאות, "כמו ההתנתקות". אלה ממש לא מסוכנות. הגישה הזאת היא מתוצרת שני גאונים: תא"ל שמעון נווה ועדר הפסיכולוגים הצבאיים שלו, ותלמידו המצטיין גל הירש. אכן, משה-עו"ד: על כל צה"ל אפשר לומר שהוא מאוד מסוכן למשתמש, בעיקר בגלל ביטול נוהל שכן ושימוש בחיילים כבשר תותחים לצורך שימור כסאות. ויש גם סיכון עקיף: יריות ל"שטחי שיגור", שכן הם מגלים שצה"ל רק מתאמן. במלים אחרות- צבא לשם קיומו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רותא
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
ניצה |
|
12/11/07 14:44
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
צדק בציון !! |
|
12/11/07 17:58
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
עוד חלל שוא |
|
12/11/07 19:06
|
|
|
|
|
כדי להתייחס לנושאים הדורשים טיפול מיידי!!!
עוד חלל שוא של הזנחה פושעת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עוד חלל שוא
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
נתן אלתרמן |
|
12/11/07 20:42
|
|
|
|
|
אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה כותב את שירו "מכל העמים" כך. השיר מוקדש לאסף וקסמן זכרונו לברכה ולשרשרת ארוכה-ארוכה נמנעת ומיותרת של קורבנות-שווא וחינם, פרי רשלנות והפקרות ארורה ופושעת בצה"ל.
בצעוד נערינו אלי אימונים
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בסיסים –
נערים ישראליים, בחורים נבונים,
הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים –
הם קוראים רק לאֵם: אל תביטי !
ורבה דאגה לדרגות ומדים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
אל אספלט וסלעים ירוּצָצוּ !
עיניהם מדברות: אל תביטי, האֵם,
איך שורות ארוכות הוּנחְנוּ
תמימים וצנועים וידועים לשם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...
עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אלוהי האבות ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורצית בנו !
כי אתה בחרתנו מכל העמים
לְהָרֵג מוּל כסא כבוד,
ואתה את דמינו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף זוּלָתֶך.
ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלטפו במטפחת,
ואתה תתבענו מידי הקצינים
ומידי השותקים גם יחד !
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נתן אלתרמן
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
לאה 2007 |
|
12/11/07 20:48
|
|
|
|
|
הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?
לֵאָה אוֹמֶרֶת,
שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת,
יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.
כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.
שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אַכְזָרִיָה. רָעָה ומְרוּשַעַת.
יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי "סְמוֹך עלי!", אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.
אַך מָה שֶלֵאָה לא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.
לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר יחד עם חברו אסף רוזנברג זכרונו לברכה נהרג עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לאה 2007
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
לאה כהן |
|
12/11/07 21:04
|
|
|
|
|
Monday, 29 October, 2007
שרפים - מלאכים עם שש כנפיים
בשתיים יכסה פניו, בשתיים יכסה רגליו, ובשתיים יעופף
על במותך חלל
פרחים
ילדים נלקחים
והאלוהים שותק
אין תנחומים
עד כמה הלב השסוע
יוכל לעמוד בניסיון
חודרים לתוכו
נוברים במאכלת בבשרו
מקיזים דמו
נשפכות טיפות שנותרו עדיין
מחללים
שנפלו במהלך השנים
כלוחמים
על הארץ המובטחת
אשר עד עתה עדיין גונחת
לא נמסרה בשלמותה
לָרֶשֶׁת ניתנה
בתוכה זֵדִים חורשים רעה
ואינם חדלים
עד בכתה מרה
אימא אדמה
אוּמָה ללא אלוהים נותרה
לשבת תחת גפנים
היכן
אנשי אמונה שואלים
לנו נותרו רק המכאובים
נחלה
בדמי ימיהם בנים עולים לעולה
בלחיים רטובים מדמע
עיניים יבשו בריקנותן
חלולה הנפש ריקה
מייסרת השאלה
עד מתי
עד מתי אל נקם
יד חזקה תשלח בנו
תבקש לאמונתנו בך
הוכחה
הימים אוזלים
לא לימים רבים
כוחנו יעמוד לשלוח תפילה
משירי לאה כהן
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לאה כהן
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
אלכסנדר |
|
13/11/07 06:59
|
|
|
|
|
כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צַעַר"
"בעצב תלדי בנים" (בראשית, ג', ט"ז)
כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צַעַר..."
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.
כי כשהם אומרים לכם: "אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר..."
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?
לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.
כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: "הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר"
אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
כי מרוב קורבנות...
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
אלכסנדר |
|
13/11/07 07:05
|
|
|
|
|
"אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית". בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.
כשצה"ל מודיע ש"סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
כשצה"ל מודיע ש"סיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה"ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.
כי כשבצה"ל מודיעים ש...
"נסיבות האסון ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך
או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה"ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
"נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!"
אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד
האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד,
טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר.
לא כמו דוֹבֵר צה"ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא.
אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה"ל מודיעים ש"סיבות האסון לא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה"ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה"ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
אמציה 2007 |
|
13/11/07 07:18
|
|
|
|
|
בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם "לא היו מיומנים מספיק" (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של "הקורבן אשם" שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.
צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן
צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.
לא יצילנו מצ"ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ"ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה"ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו "סמוך עלי!" של כבוד-הוד-עוד רמטכ"ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת"ח) ולקבור סופית את המחדל...
צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עמו ועצמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ"ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב"אם גם ראשנו לא שח"
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.
כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמציה 2007
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
נעמי אונגר |
|
13/11/07 07:33
|
|
|
|
|
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''
נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר ז''ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נעמי אונגר
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
בינה |
|
13/11/07 07:43
|
|
|
|
|
"אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית".
בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בינה
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
אריה בר נתן |
|
13/11/07 07:52
|
|
|
|
|
"דרושה עזות מצח
והרבה גבהות לב
לבוא ולספר להורים שכולים
דברים
שאינם אמת
הרגשה איומה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לניוון שהשתלט על חיינו.
כזב ושקר
ועשיית עוול במשפט,
בגוף כה מרכזי בחייה של החברה, כצה"ל -
היא כתובת על הקיר המזהירה ומתריעה:
אלה יפוררו את יסודות החברה בישראל וימוטטוה"
אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה בר נתן
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
איילה כץ |
|
13/11/07 08:00
|
|
|
|
|
''קיים פער בין המערכת הצבאית לבין מערכת המשפט הצבאי לרעת מערכת המשפט. המערכת המשפטית מרבה להשתמש בתקדימים ונוטה לסלחנות. מביאים כל מיני קצינים בכירים לעדות אופי על תרומתו של הנאשם לצבא. המשפט מתארך ומתרוקן מתוכן, בשעה שאתה יודע שבאותה שעה מתבשלת כבר הפאשלה הבאה. למעשה, עד היום אין לי מושג מי אחראי למה שקרה...".
איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
איילה כץ
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
צבי יקותיאל |
|
13/11/07 08:21
|
|
|
|
|
"במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''.
צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל ז"ל אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
צבי יקותיאל
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
שולה מלט |
|
13/11/07 08:35
|
|
|
|
|
"מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה"ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה".
שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה אשר נהרג כתוצאה מ"משחקים" אותם נהגו "לשחק" בבסיס חיל האוויר בחצרים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שולה מלט
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
אלכס 2007 |
|
1/12/07 13:21
|
|
|
|
|
בצבא התאונה לישראל
לזכרם של רס"ל אסף וקסמן (28), רס"ל רותם אגבר (27), סמ"ר יריב אמיתי (21),
סמל ליאור רוטשילד (20) וטוראי מעיין רוטנברג (19) זכרונם לברכה.
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
דומה כי יותר משהפך הצבא לאוייבם של אוייבנו
הפך הוא להיות עתה לאוייב הגדול ביותר של עצמו
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
אמירה אשר נאמרה ע"י חכמינו
יש אומרים אף קננה אי-פעם בקרבנו
הפכוהו לצבא קטל יעיל, בקיפוד חיים עצמי מצטיין, כליל וקליל
צבא כושל-מרושל-נכשל-רשלן-שלומיאלי (מה יהיה, ענני-נא, הוי ואוי אלי ?)
אשר אט-אט מצליח לחסל את עצמו ועמו.
צבא התאונה לישראל
כברק פתע פוגע,
בכל אזרח, חייל, חיילת, קצין, קצינה, אדם, אשה, ילדה וילד, בם נוגע.
מדהים איך וכיצד בכולם מצליח צבאנו כך, באופן זה, לתעתע ?
תכונות של יהירות, זילזול בערכם-של-חיינו, במשמעות,
חוסר-אמון, העדר הדדיות, ערבות, חיפזון, אסון, פזיזות
סִגֵל-אִמֵץ צבאנו אל חיקו, כברווז מתגעגע-מגעגע.
בנחישות ובנחרצות ממנו כמעיין-מתגבר
שטף אסונות פורץ, חודר, קורע, מבצע, מן הקרקע מבעבע.
במחדליו, כישלונותיו, שגיאותיו, ליקוייו, קורבנותיו
צבאנו בלי שום מאמץ, בקלות בלתי-נסבלת עלול אותנו כהרף-עין לשגע !
משפחה אחר משפחה בישראל,
ללא זדון, אך במוטיבציה גבוהה מאד וברצון,
נכון-מוכן צבאנו בכל שעה ועת לגמרי לאמלל
צבא רשלן, טיפש, נכשל, בלתי-מקצועי, כושל.
צבא מנומנם, מנוון, אדיש, בלתי-רגיש, שתקן, שאנן,
אשר מסוגל ויכול להפוך כל חייל וקצין טוב,
יהא אף מטבעו מתורגל, מסודר, מאורגן, מיומן
בין לילה או יום לקורבן דיין אמת,
קורבן מת, רחמנא ליצלן.
בצבא התאונה לישראל אין ולא יהיה, חלילה, בשום פנים ואופן, כל קיפוח
כל אחד יכול, זכאי, צריך, להרגיש עצמו לגמרי בלתי-בטוח
חוץ מזה הן לכל דיכפין גלוי וגם ידוע, על כך בוודאי אין היום כל ויכוח
כי אין ולא שִמֵש צה"ל מעולם חברת ביטוח.
בכיפה, ברמה שולטים רק ה"סמוך!", ה"אברוך", "במקום דרוך!"
הקידום, השעמום, המריחה, הטיוח.
לא רק חיפזון מביא אסון.
גם ראש יהיר, בלתי-זהיר, מתנשא, זחוח.
מה הפלא, לפיכך, אם בצבא עתה לגמרי גוועה לחלוטין הרוח ?
הן רק לאחרונה את פתיל-חיי מעיין, ליאור, רותם, יריב ואסף
קיפד צה"ל בהפקרות וברשלנות, קטע חיים, קרע, גדע
מתי חשיבות הזהירות בצבאנו תהפוך סוף-סוף אף למדע ?
כל אחד מחיילינו הן היה חבר, רע, בן, אח, תותח, אדם, אשוח
עתה כל אחד מהם תחת רגבי אדמתנו נח,
כאשר למעלה מנשבת וגם עֵדָה הרוח
לדאבון ויגון ליבנו דומם-שוכב-מונח לו עלם,
ובמדינתנו, מדינת חלם, שוררת אך ורק שתיקה ואֵלֶם
האם לזאת פיללנו ? לזאת ציפינו ? האם כולם בהלם ?
האם תיארנו לעצמנו שיום יבוא וכך תראה מציאותנו ? מדינתנו ? כך ייראה מצב ?
מוטב לו את חיינו היו מנהלים צבה וצב.
לבי, לבי, לישישים, אלו אשר נאלצים להיות עדים למתרחש, לנעשה. כל סבתא וסב.
אין זאת, אלא, כי לאחר המלחמה האחרונה נפלנו מן הפחת אל הפח
חיים זורמים-שוצפים-קוצפים ממשיכים הלאה בארצנו.
הכל, הכל, נשכח. מוכרח להישכח.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכס 2007
|
|
|
|
|
|
|