|
|
|
איתמר לוין
"לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים", אמר המדינאי האגדי לפני 50 שנה. מאז הוכח שוב ושוב עד כמה צדק, וכעת הדברים אולי ברורים יותר מאשר אי-פעם
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
זאת ממשלה שחלק ממנה לא שירתו בצבא או היו ג'ובניקים ומה שחשוב לא פחות - בניהם אינם משרתים בצבא כעת, כאשר אנו במלחמה וחסרים לצבא אלפי חיילים
|
|
|
|
|
צבי גיל
אם אנו זקוקים לסימן בכוחו של הפרט - בא 7 באוקטובר והוכיח לנו כי באין שלטון מרכזי להתמודד עם הטרגדיה ומה שבא אחריה
|
|
|
|
|
דן מרגלית
קיים חשש כבד שנתניהו ייבהל כדרכו ולא יעמוד מאחורי ההצעה שהגיש לאמריקנים, ויוסיף נטל על היחסים שהוא ממילא חורך עם ארצות הברית
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
נינט |
|
2/02/09 10:06
|
|
|
|
|
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כָּך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
כלל לא לפתע מֵת הקַבִּינֵט. זה היה צפוי. זה היה ראוי. זה היה חזוי. זה היה רצוי. הקַבִּינֵט מֵת.
יש אף האומרים כי הקַבִּינֵט לא רק מֵת בלבד - אלא החליט להתאבד. שֵד נכנס בו. נכנס בו שֵד.
חש כי לנוכח מציאות החיים הסוערים-המיוסרים-המכוערים החל להתגמד.
לכן החליט הקַבִּינֵט להתאבד. לעשות כן אף בלי נוכחותו של עד.
לא ככה סתם מת הקַבִּינֵט. מת הקבינט בחטא. חטא גדול. חטא יום אתמול. לכן מת הקַבִּינֵט.
קַבִּינֵט אשר לא עשה כְּלוּם. לא טרח בִּמְאוּם. עסק רק בנימנוּם. משוּם-דבר נראה הָלוּם. הָמוּם.
אט-אט חל בו גם כירסום. נשמע יותר עָמוּם, בָּלוּם, עָלוּם. מלא בשפע של גימגום.
הפך עָרוּם, צָרוּם, פָּרום. יש האומרים אף כי הוגש נגדו כבר כתב-אישום.
כאשר נסתבר לכל, כי הקַבִּינֵט כלל לא לפתע הפך להיות לגמרי בעל-מום, נפל הקַבִּינֵט בבת-אחת, קָרַס בְּבּוּם.
קַבִּינֵט אשר זילזל, להג, לגלג, קטרג, את עצמו בלבד עִנֵג, יום-יום חגג והתמוגג. את ההיסטוריה לא דגדג.
לא חש כלל כי העם מאוס מאס בו (אחרי ככלות הכל, הן הרי לכל דבר יש עת). העם מזמן נתן לו גט.
קַבִּינֵט כסיל ואוויל אשר לשום מקום לא חפץ, לא רצה, לא הצליח להוביל. לא הנהיג. לא היה שולט.
ביהירות, טיפשות, עִיקשות, נוּקשוּת, חֵרשות, אדישות, תְלישות, התכתשות,
עיוורון, זילזול ויוהרה היה הקַבִּינֵט בלבד בולט.
כאשר להחליט היה צריך, שִקְשֵק כולו, קבל פיק ברכיים, רעדו לו הידיים.
הרופאים ציוו לו דֶקִינֵט.
כך, באופן זה, בדרך זו, מת. התאבד הקַבִּינֵט.
זו אכן האמת. כל האמת. רק האמת.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נינט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
נינט |
|
2/02/09 10:49
|
|
|
|
|
הקַבִּינֵט מת. אפילו לא במשחק טניס מת הקַבִּינֵט. לא היה כאן כל עניין של נֵט.
את שומעת נִינֵט ? איננו חי יותר הקַבִּינֵט. שבק חיים לכל חי. מת הקַבִּינֵט. ברוך דיין אמת !
שח היום לי ילד ברחוב ריינס שאף לא אחד מחברי הקַבִּינֵט לא ידע כמוהו לנגן על קלרינט
גם לא יכול היה הקַבִּינֵט ומסוגל כמותו לרכב על קוֹרְקִינֵט.
אלה חיים אלה ? הפטיר הילד. טוב אם כן, טוב לכן, מה טוב, שמת הקַבִּינֵט.
מלבד זאת שלא היה לו שום דבר, מאומה, מהפנט.
מלמעלה, מארמון השן, צפצף הקַבִּינֵט עלינו. על כולנו לגלג הקבינט.
בנו האזרחים, אזרחי המדינה, ללא שעור וגבול זילזל. היתל, טילטל, מילמל והתפתל.
לא יכול היה הקַבִּינֵט עם האמת ועם המציאות להתעמת.
ביוהרתו ובהתנשאותו נסה אותנו להרשים. מטרות אשר לא היו לו כלל, העמיד פנים, השים עצמו מגשים.
אוֹ-טוֹ-טוֹ צריך היה אותו (וגם אותנו...) להנשים. אבל בתיפקודו אותנו רק קלקל. את אמוננו בו כליל דִלֵל.
את שורותינו אך דילדל. זכר בנים חִלֵל. משפחות רבות אימלל. את עצמו בלבד הִלֵל.
אך לחיי יום-יום לא יכול היה להסתגל.
לא הייתי זאת אף לאוייבינו מאחל. מי היה מאמין כי כך יקרה לנו ? מי פִּלֵל ? מי מִלֵל ?
אבל לפחות, חֵרֵף ולַמְרוֹת, עם ישראל חַי. חי וקיים. עֲדֵי עולם. השֶבַח לאֵל ! יְחִי עם ישראל !
אך בל נשכח, חרף שאט-הנפש, דַאֲבוֹן-הלב, הגועל, החֶרְפָּה, הבּוּשָה, הכְּלִימָה, הבְּחִילָה והמַפַּח,
בְגִין קַבִּינֵט כה לא מוּצְלָח, כה לא יוּצְלָח, כה מְפוּלָח, כה מְפוּצְלָח, כה בִּלְתִי-יְסוּלָח !
כִּי יש עדיין מי אשר שוֹאֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל... ?
ובינתיים, עד אשר יבוא משיח, יימשך אצלנו וודאי בלהט רב-השיח,
ואין ספק כי עד אז נאלץ כולנו לִשְהוֹת בצֵל (לך אל נמלה עצֵל...) כך זה מִצְטַלְצֵל... כך זה לפחות מֵרִיחַ !
למצוא מקום, פִּנָה, תחת סככה, למרגלות עץ או תחת שִיחַ. חלומות גנוזים בתוך בועות סבון לאוויר נפריח.
ביודענו כי הדג מראש מסריח, נאלץ בלית ברירה להסתפק בפיצוחו של באבטיח.
יען עד אשר יבוא משיח נִשָמַע כעַם אשר על גורלו בוֹכֶה כמִתְנַצֵל,
עַם מכה על חטא על חזונו אשר אָבַד ואין לו דרך חילופית מלבד זו שבמוֹרָד, אין כל אפשרות אחרת להִינָצֵל,
עַם אשר מוריד דמעות על תקוותו אשר עליה המסך ירד, כאשר ברקע בדָרוֹם בָּרַד של מַטְחֵי טִילֵי קאסם וגְרָאד
)כלום היה מי אשר חָבַש בגדי-שְרָד ואשר בממשלה מכך חָרַד?)
מראה קשה ממנו אין אדם, אזרח אחד בארץ, אשר אינו מוּטְרָד ועַם שָלֵם, בשל כך, אפילו לא מָרַד.
חִזָּיוֹן נורא אשר מְצַלְצֵל כמְנַצֵל, כמְפַצֵל ומִתְפַּצֵל.
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כָּך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
בָּרוּך דיין אֱמֶת !
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נינט
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
דורי |
|
2/02/09 10:12
|
|
|
|
|
מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת... כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת... מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת....
מֶמְשָלָה מוּבֶסֶת. מֶמְשָלָה בִּלְתִּי-מְאוּפֶּסֶת. מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת. כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת. מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת.
מְאִי-נְטִילַת, אִי-לְקִיחַת, אִי-נְשִיאָה בְּאַחֲרָיוּת אִישִית-מְדִינִית-פּוֹלִיטִית, נִיזוֹנָה-מֶמְשָלָה, מִתְפַּרְנֶסֶת.
מֶמְשָלָה בָּזָה, מְבוּזָה, מִתְבָּזָה, מְאוּסָה, מְקוֹמֶמֶת, מִתְנַווֶנֶת, נִרְגֶנֶת, מְשוּעַמֶמֶת, חוֹמֶסֶת, מְקָרְקֶסֶת, מְקוּרְקֶסֶת, מִתְחַפֶשֶת, מוֹאֶסֶת, מְבוֹאֶסֶת. מציאות בלתי-נתפשת.
אַתָּה מַרְגִיש אֶת נְשִימוֹתֶיהָ הקְצוּבוֹת, האַחֲרוֹנוֹת,
שֶל מֶמְשָלָה יְהִירָה, יוֹמְרָנִית, הַרְסָנִית, רַשְלָנִית, חוֹבְבָנִית, שְלוּמִיאֵלִית, רוֹמֶסֶת, גוֹרֶסֶת, הורסת. דוֹרֶסֶת.
חָש וְרוֹאֶה אֵיך וְכֵּיצַד, אֶל מוּל, לְנוֹכַח, לְנֶגֶד עֵינֶיך, מֶמְשָלָה-מַכְשֵלָה זוֹ אַט-אַט גוֹסֶסֶת.
בְּמֵי-מַדְמֵנַת מֶחדְלֵיה שוֹקַעַת יֵישוּתָה, נְמַסָּה-מִתְמוֹסֶסֶת-מִתְבּוֹסֶסֶת-קוֹרֶסֶת.
כָּל הַעַם, לא רַק אַתָּה, עֵדִים לַמִתְרַחֵש, צוֹפִים בַּמִתְחוֹלֵל,
מִתְבּוֹנְנִים בַּתַהֲלִיך - לא מִתוֹך תְחוּשָה שֶל חֵן, רַחֲמִים וחֶסֶד.
חֵרֶף רְצוֹנָם נוֹכְחִים בְּכָּך אֲפִילוּ "נְצִיגֵינוּ", "נִבְחרֵינוּ" בַּכְּנֶסֶת.
בִּיְהִירוּתָה-רְהֲבתָנוּתָה-גַאֲוְותָנוּתָה-רַאֲוְותָנוּתָה מֶמְשָלְתֵּנוּ אינה מִתְרַפֶּסֶת.
אַך יוֹדַעַת-מוּדַעַת מֶמְשָלָה כִּי חָלַף זְמַנָה. תָּם קוֹרְבָּנָה.
מֶמְשָלָה עֵצָה מְטַכֵּסֶת. מֶמְשָלָה עַל עֵצִים מְטַפֶּסֶת. מֶמְשָלָה אֶת צִיפּוֹרְנֶיהָ כּוֹסֶסֶת.
מי יְתַאֵר עַתָּה את רוּח הַתְקוּפָה ? מִי יִכְתוֹב אֶת תוֹלְדוֹת הַכִּשָלוֹן ? הֵיקֵף הַחִידָלוֹן ? האֲבַדּוֹן ?
עוֹמֶק הַקֶרַע ? חוּמְרַת הַשֶסַע ? גוֹדֶל הַשֶבֶר ? מֵימַדֵי האֶסוֹן ? עוֹצְמַת היָגוֹן ?
מִי יְתַּעֵד עַתָּה אֶת דִבְרֵי הימִים ?
אַף אִם יֵש מְלָאי לְמַכְבִּיר שֶל דְיוֹ בַּקֶסֶת ?
כל מילה נכונה, אין לי מה להוסיף, רק להתפלל שנמשיך להתקיים. ל"ת אמיר ברד, צפון, 14/05/07 11:16
כל מילה מדוייקת. ל"ת אני, 19/05/07 12:34
שיר מגניב. ל"ת לאה, 19/05/07 23:15
עצוב. יותר ממה שזה מרגיז זה עצוב. ל"ת
מיכל כהן, 21/05/07 22:44
כואב אבל מקסים ל"ת עוד אחת, 22/05/07 10:42
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורי
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
הצילו |
|
2/02/09 10:27
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
תמרה |
|
2/02/09 10:55
|
|
|
|
|
בְּתֶּקֶן שֶל חֲצִי-אֱלוֹקִים
הֵם עָשוּ חוֹזֶה, חוֹזֶה מוּשְלָם, חוֹזֶה בִּלְתִּי-הָפִיך, חוֹזֶה עם אֱלוֹקִים
כי כל עוד היהודים ושכניהם זה את זה בעוֹז ובמֶרֶץ כָּזֶה מַכִּים
יוּבְטַח להם מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
גם, אבל לא רק, משום כך הם תמיד לבטח נראים
כה אגדתיים, כה נִצְחִיים, כה נְפִילִים, כה עֲנָקִים.
יֵש לָהֶם, לפּוֹלִיטִיקָאִים, לא רַק לַצְלוֹפָחִים חֲמַקְמָקִים-חֲלַקְלָקִים
הֶסְכֵּם מוּזָר אף מַדְהִים עִם היושב במרוֹמִים, עִם אלוקינו, עִם אֱלוֹקִים
הֶסְכֵּם אשר אוֹמֵר כִּי כָּל עוֹד שְאִיפוֹת כּוֹחַ, הוֹן, שִלְטוֹן ושְרָרָה בַּהֶם מִמַעֲמָקִים מְפַכִּים
יוּקְנֶה ויִהְיֶה לָהֶם לַעַד מַעֲמָד של (לפחות) חֲצִי-אֱלוֹקִים.
בַּבּוֹקֶר מוּקְדָם מְמַהֲרִים הֵם קוּם לְהַשְכִּים
מַקְדִימִים אַף אֶת מְטַאטְאֵי-רְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵלוּ אֲשֶר אֶת עָרֵינוּ, בְּמֶרֶץ כּה רַב טוֹרְחִים ומְנַקִים
בִּשְמוֹ שֶל אֱלוֹקִים, בִּשְמָם, בִּשְמֵנוּ, בְּשֵם חֶבְרָתֵנוּ, בְּשֵם תַּרְבּוּתֵנוּ, בְּשֵם מְדִינָתֵנוּ,
מְחוֹקְקִים הֵם לָהֵם וְלָנוּ הַנְחָיוֹת (מָשָל חַיוֹת אָנוּ) ושְלָל נִכְבָּד שֶל דִינִים וחוּקִים
חוּקִים אֲשֶר תּוֹדוֹת לָהֶם, נִרְאִים אָנוּ, בְּסוֹפוֹ של יוֹם, כָּל כָּך מְדוּכָּאִים ומְצ'וּקְמָקִים
דְרוּסִים כמו תִּיקְנִים, מַקָקִים, ג'וּקִים מְחוּצִים, תִקְוָה ועָתִיד מוּחְמָצִים, מְחַיִים-כָּלִיל-מְחוּקִים.
הֵם עשו חוֹזֶה עם הקב"ה, עִם אֱלוֹהֵינוּ, עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד יִשְחוּ ויִשְהוּ במַיִם רְדוּדִים, מַיִם מְעוּפָּשִים, מַיִם עָכוּרִים, מַיִם בִּלְתִּי-עֲמוּקִים
יוּכְלוּ לְהַמְשִיך להנוֹת מחַיֵי הַנָאָה, חַיֵי-שַלְוָה, חַיֵי-רַאֲווָה, חַיֵי דוֹלצֶ'ה וִיטֶה, חַיִים מְתוּקִים.
אותנו שוֹלָל יום-יום הם מוליכים, בתרגילי הישרדותם עלינו מערימים,
במשיכת-זמן נצחית מצטיינים-מתמחים, עם שלם מרדימים, לשוכְרָה אֶזְרָחִים תְמִימִים מַשְקִים.
משום כך, אנו כמובן, נתמיד להיראות כּה אוּמְלָלִים, כּה עָלוּבִים, כּה נְבוּלִים,
שְפוּפִים, כְּפוּפִים, נִידָפִים, מְצוּמָקִים, מְשוּתָּקִים ושְחוּקִים.
בדרך זו, כעַם, לעולם לא נוּכַל לְהַחְכִּים.
בתוֹר מְיַיגֵע, מְיַיזֵע, תּוֹר אָרוֹך-מִשְתַּרֵך, מגָלִיל וְעַד נֶגֶב, מִיַרְדֵן וְעַד יָם מִשְתַּרֵעַ, בפניהם אנו מִתְבַּטְלִים, לְפִתְחָם מְשַחֲרִים, אליהם מִתְחַנְפִים, נִדְחַפִים, בְּשורָה נִדְחַקִים, משְתַמְשִים בְּמַרְפֵקִים, מְתְרַפְֹקִים, מִשְתוֹקְקִים, מִצְטוֹפְפִים כמו תְנוּעָה הוֹמָה-שוֹקֶקֶת בצַווָּאר-צַר שֶל בַּקְבּוּקִים, תְנוּעָה סוֹאֶנֶת גוֹרֶמֶת פְקָקִים
מתנהגים כמו צִי-בּוּר, עֵרֶב רַב, של שְמוֹקִים-שְמוֹקְמוֹקִים
חיים כהרגלנו חיים מְרוּחֲקִים, מְנוּתָקִים ודְחוּקִים.
מִי אֶבְיוֹנִים, מוּשְפָּלִים, חֶלְכָּאִים וְדַלִים מעָפָר ומאַשְפָּתוֹת סוף-סוף יַעֵז ויַהִין לְהַעִיר ? לְהַרִים ? להַקִים ?
קִים... קִים... קִים... קִים... קִים... קִים...
מתי כבר את בית-המקדש מחדש שוב נקים ?
קִים... קִים... קִים... קִימָה-הֶר... קִים-מַהֵר... קִים...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
תמרה |
|
2/02/09 11:00
|
|
|
|
|
חֲנוּת מַכּוֹלֶת
מְנַהֲלִים הֵם אֶת מְדִינָתֵנוּ הקְטַנְטוֹנֶת, בָּבַת-עֵינֵינוּ, אֶת אַרְצֵנוּ הַפִּיצְפּוֹנֶת
כְּמוֹ אֶת מֶמְשָלְתָם-מַכְשֵלְתָּם-מַכְשֵלְתֵּנוּ
מָשָל וּכְּאִילוּ הָיְתָה זוֹ חֲנוּת מַכּוֹלֶת
חֲנוּת פְּרָטִית, מִשְפַּחְתִית, פִּינָתִית, שְכוּנָתִית,
יוֹם סְגוּרָה, יוֹם פְּתוּחָה,
יוֹם יֵש, יוֹם אֵין, קֶמָח, אוֹרֶז או סוֹלֶת.
חֲנוּת מַכּוֹלֶת בָּה אֶפְשָר, לְעִיתִּים, מִפַּעַם לְפַּעַם, לִמְכּוֹר אַף פְּסוֹלֶת.
תַּרְנגוֹל גָדוֹל פוֹסֵעַ-טוֹפֵף בַּחֲזִית חֲנוּת המַכּוֹלֶת,
צוֹעֵד הֲלוֹך וחֲזוֹר כְּשוֹמֵר-סַף, שְמַר-טַף
תַּרְנגוֹל אָדוֹם גָדוֹל, תַּרְנגוֹל מְגוּנְדָר, תַּרְנגוֹל צִבְעוֹנִי בַּעַל כַּרְבּוֹלֶת
מִדֵי פַּעַם התַּרְנגוֹל עוֹצֵר, מְנַקֵר, בּוֹלֵעַ גַרְגֵר חִטָה אוֹ שִיבּוֹלֶת.
הַאִם יַצְלִיחַ תַּרְנגוֹל זֶה לְבַדּוֹ, בְּעַצְמוֹ, לִשְמוֹר אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת ?
לְהַבְטִיח אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְנֵי סְגִירָה ?
טַלְטֵלָה ?
נְעִילָה ?
לְהַצִילָה מִמַפּוֹלֶת ?
לְהַגֵן עַל חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְּנֵי מְעַרְבּוֹלֶת ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
תמרה |
|
2/02/09 11:06
|
|
|
|
|
הם תפשו, תפשו חזק מאד, את המדינה ואת אלוקים בביצים !
הם תפשו, תפשו חזק מאד, את המדינה ואת אלוקינו בביצים !
יש להם עתה את כל הסיבות בעולם, להיות מעצמם ואך ורק מעצמם מרוצים. מאד מרוצים !
את שמם, את עצמם, את אישיותם, את תועלתם, את נוחיותם אך בעיקר את אנוכיותם,
(לא תם הסיפור, אזרח טיפשון-פיצפון-קטנטון, לא תם....) הם סוף-סוף מריצים, מקבלים עבור זאת אינספור תמריצים
יש להם, אל תשאל אזרח קטן, אל תשאל : מכאן ועד להודעה חדשה קופה גדולה, קופה עצומה, קופה ענקית של שרצים
ביניהם לבין השמיים אנשים, גברים כנשים, אזרחים תמימים, אילמים, גלמים, אוילים, כסילים, מטומטמים,
כמותכם, כמותך, כמוני, כמותה, כמותם, כמותן, כבר אינם יותר (תודה לאל !) מפריעים, מפרידים, חוצצים
את לשד חירותו של העם, עם אדיש, מחריש, מביש, משריש, מתיש, הם עתה בחופשיות מוצצים
אז מה כבר יכול להיות אם בין כמה בריות קיימים לבבות אשר מרוב כעס וכאב מתפוצצים, מתרוצצים, מפוצצים.
יכולים הם עתה לגשת, לפרוש לכולנו כדייגי-דגים שותקים-מפרכסים-אילמים רשת, זה אכן בכלל לא מפתיע,
כלל לא מתמיה, באין כל מפריע, בעוד שמש על ראשם וראשנו זורחת-קופחת בעוד במרום מופיעה במלוא הדרה קשת פורחת
אפשר לגשת להגשמת משאת נפשם, הגשמת חלומם, שאיפת חייהם הן את דמותם בעזרת תיקשורת ממולחת,
אשר לשמור את תדמיתם המוצלחת טורחת, תיקשורת שכל נושא מפצחת, מורחת, תיקשורת נחונה בעזות-מצח,
אשר בקרב-עם גורמת לרוב חרדה, מתח ורתח, תיקשורת בעלת רבוי-פנים, שכחה, קהות חושים, נתח
יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, ללא לאות, בעקביות, ביסודיות, בנחישות,
טיפחו, מטפחים וסוף-סוף עתה הם גם מהווים חבורת-הבל, חבורת-זבל, אנשים טראגיים הנראים חברה' ליצים
את לשד שמחת חייו, קורטוב חיותו, תקוותו, ערגתו, כמיהתו, ציפייתו, חזונו, רצון הישרדותו של עמם
מזה זמן רב בחופשיות וביסודיות הם גוזלים, יונקים, שואבים, מוצצים
כל הצעה שכנגד, הצעה בעלת רצון טוב אשר אולי תוכל לתרום למלך עירום בגד,
במו הרמת ידיהם, בקולותיהם, השקת כוסיותיהם ב"לחיים!" חיש-מהר, הם מיד מפוצצים
נותרו רק עוד מתי מעט, אזרחים ספורים אשר מצייצים, למשמע חדשות-יום עדיין בכל-זאת קופצים
אזרחים משוועים, בכל לבם מקווים, שתמורה כלשהי תתחולל בכל זאת בעם, בקרב רוח עיוורים ועיוועים
תושבי מדינה בודדים בלבד צועקים גוועלט, חלקם בדיכאון שוקעים לאט, לאט, אך בטוח, בלאט
לשווא זועקים לשמיים אזרחים, מושיע בנמצא אין, נותר רק לרתוח ולחרוק שן
משיח לא הגיע, בסדום ועמורה של היום הכל פגיע, דומה כי ל"מנהיגים" כולם אות קַיִן - "נשיאים ורוח וגשם אַיִן"
אזרחים אשר את לא את דמם בלבד פוליטיקאים ניבזיים-פוחזים מפקירים, בקרנות מזבח נאחזים, אוחזים
בקור-רוח ומזג את אזרחיהם מקפיצים, כנפי-מתנגדיהם על ימין ועל שמאל ללא רחם קוצצים
וכמו פיטריות צומחות לאחר גשם, פיטריות רעילות, מסוכנות, מורעלות,
פוליטיקאים אנוכיים-מאוסים-נהנתניים-תועלתניים חדשות לבקרים מסביבינו צצות וצצים
במדינתנו פסה לחלוטין רוח, בין יונים לניצים אין, כבר לא קיים יותר עוד ויכוח
הולכים על בטוח. על מנת לנשום קצת ומעט אוויר, אולי הפכה נשימה חיונית לדבר שכוח, יש צורך דחוף במפוח
תאמרו מה שתאמרו, נֶפוֹטיזם, פרוטקציה, ויטמין ,Pנאד נפוח, אכן, לא רחוק מן העץ נפל התפוח !
פוליטיקאים ככלל הפכו להיות כולם מאד מעשים,
מחמת מיאוס, בחילה, תיעוב וסלידה מקרב-עומק-לב העם "נבחרינו" מוקצים
את מכוניותיהם ראית ? כלום לא תהית ? עד כמה יקרים כלי ר
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
א.ברוג |
|
2/02/09 22:49
|
|
|
|
|
|
תעזרו לי בבקשה, בבקשה מה לעשות????? איזה קמפין להשיק????? אני אבוד המפלגה מצטמקת... בבקשה איזה קמפיין להשיק? אני עלול לאבד את משרד ה.... המנדטים כבר בורחים, פעם יכלתי לשקר... אבל שתפסו אותי, כבר לא יאמינו לי יותר... מה אני יגיד שאני יחזיר את גלעד לאחר הבחירות? לא יאמינו לי כבר.... אני מיואש תעזרו לי בבקשה!!!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
א.ברוג
|
|
|
|
|
|
|