|
|
|
אלי אלון
שלט רחוב צד את עיני ועורר סקרנותי  מלבד שמה של דנה ותאריך הולדתה ומותה אין בו מידע ולו ברמז מי הייתה ובמה זכתה לכבוד שרחוב יקרא על שמה
|
|
|
|
|
יורם אטינגר
בלינקן לוחץ על ישראל לעבור מאופציה צבאית לאופציה דיפלומטית (מו"מ), למרות שלקח 17 שנות שלטון חמאס מראה כי הפסקת-אש ומו"מ משדרגים את טרור חמאס, המהווה סניף של טרור "האחים המוסלמים", ...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
גורלם של החטופים אומנם נוגע לליבו של נתניהו אבל אינו יכול להיות נייר הלקמוס למדידת ההצלחה או הכישלון בשדה הקרב
|
|
|
|
|
דרור אידר
טבח שמחת תורה אירע בנקודה שבה היינו רחוקים זה מזה. לנוכח ההתגייסות המלאה של העם על שדרותיו, הלחימה כתף אל כתף וגילויי האחווה והערבות ההדדית, החל תהליך התיקון, משקל נגד לחילול השם ה...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
מרק |
|
14/08/09 04:10
|
|
|
|
|
|
לפי דעתי הסופר הצבאי וגם היסטוריון הצבאי הטוב בישראל הוא אורי מילשטיין. אבל הוא לא יקבל פרס. הכל פוליטיקה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מרק
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
זהבה המתוקה |
|
14/08/09 09:26
|
|
|
|
|
פרס יצחק שדה כמעט שלא הוענק למחקירם צבאיים בגלל שכמעט שאין מחקרים צבאיים בארץ. הכל סיפורים אישיים. לא היסטוריה ולא מחקר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
זהבה המתוקה
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
משה מכנס, עו"ד |
|
14/08/09 11:07
|
|
|
|
|
אני ממליץ מקרב הלב על קריאת הספר "צבעוני ארבע", מאת האלוף במילואים גיורא רום. זהו ספר ציוני-פטריוטי במלוא מובן המילה, שבו מתאר האלוף רום, בשעתו טייס-קרב מצטיין בחיל האוויר, את קורותיו. במיוחד מרגשים הפרקים שבהם הוא מספר על נפילתו ועל ישיבתו בשבי המצרי, לאחר שהופל באש מהקרקע, במשימה קרבית במלחמת ההתשה. "צבעוני ארבע" הוא כינויו בקשר, במבנה "צבעוני" שבו טס בשעה שהופל.
הגיגיו, חוויותיו, הלוך נפשו והדרכים שמצא לחזק את רחוחו ברגעים הקשים-עד-מאוד, שבהם סבל - נוסף לסבל הנפשי שהוא מנת חלקו של כל שבוי - גם סבל גופני קשה, מאחר שנפצע קשה, הם דוגמה ומופת לפטריוט ציוני. למען האמת, הופתעתי למקרא הסגנון הזה, בימים שבהם בחוגים מסוימים בישראל הכינוי "ציוני" הוא כמעט כינוי-גנאי. גיורא רום אינו בוש בהיותו "לא פוליטיקלי קורקט". היכן יש עוד אנשים כמו האיש ההוא?.
מפליא לקרוא כיצד איש זה, שגדל בצפון תל-אביב כילד חילוני הרחוק מכל עניין של דת ומסורת, מצא ברגעיו הקשים עידוד, נחמה וחיזוק נפשי עצום בסידור התפילה שהועבר אליו.
רום התחנך בפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, ובני מחזורו המפורסמים היו אמנון ליפקין-שחק ומתן וילנאי (בוגרים נוספים באותו מחזור היו, בין השאר, דן אנגל, שנפל כטייס-קרב במלחמת ששת הימים, ואהוד שני, שנפל כמפקד סיירת השריוניות "דוכיפת" באותה מלחמה). הוא היה ראש מטה חיל האוויר, ותפקידו האחרון היה נספח צה"ל בארצות הברית.
במלחמת ששת הימים הפיל סגן גיורא רום, טייס מיראז', שישה מיגים בקרבות אוויר ובכך היה לאלוף המפילים בחיל האוויר. במסיבת הניצחון של צוותי האוויר עלה מפקד החיל, האלוף מוטי הוד, על הבמה וציין בדבריו את "סרן, סליחה סגן, גיורא רום". מאות הטייסים שהיו באולם לא הניחו למוטי הוד וצעקו בקול: "סרן, סרן". מוטי הוד, הנבוך אך המאושר-בעליל, נענה ללחץ הקהל והעניק לרום בו-במקום דרגות סרן.
אינני מכיר כיום מתנה נאה מספר זה, לכל מי שהמילה "ציונות" היא עדיין ערך מקודש בעיניו ואשר מלחמות ישראל טרם הפכו בעיניו לסיפורי "מלחמת תוקפנות מיותרת", "כיבוש משחית" ו"גזל אדמות של עם אחר", כמנהג ימים אלה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משה מכנס, עו"ד
|
|
|
|
|
|
|