|
|
|
אורי מילשטיין
רב-טוראי אדולף היטלר הבין את חוקי קו הדם יותר מגנרלים; הדמוקרטיות תפקדו רע; ליקוייה של הניטרליות; היה מידע בשפע אך המפקדים הבכירים לא הבינו אותו ופֵרשו לא נכון; סוד מצויָנותו של רו...
|
|
|
|
|
אלי אלון
בכתב התביעה נאמר כי התובעת תמר ליפשיץ הוצאה יחד עם עוד שישה נערים ונערות מן המוסד "משום שיש להם דעות קומוניסטיות והם קשורים למפלגה הקומוניסטית"
|
|
|
|
|
איתמר לוין
שתי תביעות קטנות נגד חברות תעופה מגיעות לרשם הבכיר שרון קרן, אשר עם הכנה מצוינת, התמקדות בפרטים החשובים וסבלנות רבה מצליח להוביל לפשרות בתוך רבע שעה
|
|
|
|
|
חיים רמון
מהיועמ"שית באמת שאין לי שום ציפיות, כי אכיפה בררנית היא נר לרגליה, אבל מדוע מנהיגי האופוזיציה לא יוצאים בתוקף נגד גולן וקוראים להעמידו לדין על הסתה להשתמטות בשעת מלחמה?
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
שרה א. קרפנוס |
|
16/08/13 18:11
|
|
|
|
|
את אדלינה הכרתי בשנת 2009, עת חברתי לאגודת הסופרים.
את העדינות שבאדלינה, חשים מיד, את ההקשבה שלה למילות האחר, את הבעת פניה ועיניה בשומעה שיר כזה או אחר, את התפעלותה מציורים, יצירות וכו'.
אי אפשר להפריד בין אדלינה האדם לבין אדלינה הכותבת, המשוררת.
המאמר הזה מבהיר בדיוק רב את יכולותיה המופלאות בכתיבה והן את הרגש החבוי ויוצא לאור בספריה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שרה א. קרפנוס
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
שרה שטרסברג-דיין |
|
16/08/13 18:59
|
|
|
|
|
המאמר של הרצל חקק על ספרה של אדלינה קליין קולע היטב אל מטרתו: לתאר את תוכנו של הספר ולהגדיר את אישיות המשוררת, כוונותיה וסיגנונה.
כמי שמכירה את ספרה של אדלינה, לדעתי, המאמר נכון ומרגש כמו ספרה של אדלינה המחבר בכאב ובתקווה בין עבר והווה, בין שואה וגאולה בשיריה הנוגעים לליבנו.
יישר כוח לשניהם ושבת שלום,
שרה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שרה שטרסברג-דיין
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
עזרא מורד |
|
16/08/13 19:06
|
|
|
|
|
לבלפור חקק : המאמר מעניין מאד.חזק ואמץ!
ולאדלינה ישר כוח!
אנא, עיינו גם במאמרי באתר "פרשן" " על ספרי המשוררת אדלינה קליין " עץ האקץ וריקוד הצרצר".
אכן, האדם אינו אלא תבנית נוף ילדותו.
עזרא מורד.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עזרא מורד
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
ר. מיפו. |
|
16/08/13 20:09
|
|
|
|
|
מר חקק הבחין בעינו החדה את הציור הנפלא והמצמרר שציירה אדלינה בשיריה, איך הצליחה לעורר בקורא, את הרשמים מאותם ימים נוראים.
התרשמתי מאד מהבקורת המבינה והמציבה את קטעי השירה בשלמותם, דבר המביא את הקורא להבין טוב יותר על המהות עליה מדבר המבקר.
תודה לאדלינה, תודה למר חקק.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ר. מיפו.
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
יוסף כהן אלרן |
|
17/08/13 10:05
|
|
|
|
|
|
הרגישות בשירים של אדלינה, שרק פכים מהם מובאים כאן, יכולה לעתים להכאיב, דווקא משום שאינה רוצה לחדור לתוך הפצעים אלא רק לגעת בהם מבחוץ. זו רגישות שיש בה גם נואשות, בשל העבר שכבר לא יהיה, על הרע שבו, והווה שאינו בטוח דיו, על הטוב שבו. "מנסה להיות אני" - כך היא כותבת, ונראה כי זה משום שכבר אינה אוחזת בידו של אביה, כמו בשיר אחר. כי היד ההיא, שאני מקווה שכולנו חשנו אותה בילדותנו, היא הבטחת השקט והבטחת החיים, השייכות וקיר המגן של הנפש שצומחת בנו. הרצל חקק ידע לגעת בדברים ונכון כתב - ויש משהו מרטיט בתחושה, למקרא הדברים של משוררת רגישה ועמוקה כמו הגברת אדלינה קליין.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יוסף כהן אלרן
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
אדלינה קליין |
|
17/08/13 18:47
|
|
|
|
|
ידידי הקרובים והיקרים,
מילותיה של שרה ארונוביץ-קרפנוס על ראיית התוך והחוץ של 'ההבעות' -אכן ספרי הראשון נקרא: "הבעות". העיסוק בציור ושירה מלמדים אותנו להעמיק בהתבוננות ולמצוא אוצרות הנפש מהיותנו בני אנוש.
שרה שטרסברג-דיין, היטיבה לקלוע בנקודות המוצא של האדם הנע ללא הרף בין העבר להוות, בין כאב ותקווה כדי למצוא את מכמני השלווה הנפשית בו הכותב עוסק בתחום כתיבתו ואמנותו.
עזרא מורד, אכן היטיב להביע בתגובתו שכאן את היקף הנושאים מזווית מבטו ככותב וכמבקר של ספרי שירתי. כל שאוכל לומר שאמת אחת שלו שווה את כל האמיתות. אכן אעיד כי במשפטו: "האדם אינו אלא תבנית נוף ילדותו", קלע והקיף את מלוא העוצמה
שבתרחישים. תמיד נמצא את הזחיחות השברירית של אישיותנו
ונשוב לשם כדי להמשיך במסענו הלאה.
רחל מיפו התייחסה הן לפן הציורי (בספרי זה, נכללו חלק מאיורי), והן בפן השירי. ואכן זווית זאת של הבטה מאוד נוגע למכלול הקובץ.
התייחסותו של יוסי כהן-אלרן למאמרו של הרצל חקק מצביעה על הפן היותר אישי שהוא ככותב וכמבקר לספרי "ריקוד הצרצר" נגע בנקודת התורפה. אכן אין דבר יותר מרגיע מאשר יד של הורה שמושיטה לילדו ביטחון ורוגע. יש משהו מרטיט של געגועים להורים שאינם אתנו ולא נוכל עוד להישען עליהם וגם לא לשתף אותם בחוויות ההווה והעתיד שלפנינו, כי כל מה שנותר לכל אחד מאתנו להתרפק על הזכרונות שנחרטו עמוק בלב.
ואחרון אחרון חביב, שהוא למעשה הראשון והחשוב, הרי הוא כתיבת מאמרו של הרצל חקק על ספרי זה, הרצל למעשה היה הראשון אשר הצליח בגדול לקלוע בסקירתו המוקדמת על הספר לנגוע בעיקר העיקרים שנושאו- מהות שירתי שבקובץ אשר מקיף נושאים רבים, אך למעשה הוא נוגע לאנטישמיות ולשואה.דבר שלא העזתי בספרי המוקדמים יותר לנגוע בהם. עד להוצאת הספר, לא עלה על דעתי כמה אני חושבת ודנה עליו בכתיבתי. המון תודות והוקרה להרצל חקק שהצליח לחדור בהבנתו העמוקה לשורש כתיבתי בספרי זה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אדלינה קליין
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
חווה נתן |
|
18/08/13 14:28
|
|
|
|
|
קראתי את דבריו המעמיקים של הרצל חקק שנגעו עד לשורשי
"עצי האקץ", ספר השירים המרגש מאד של אדלינה קליין.
בעקבות ספר שירה מרטיט זה שסוקר ברדיו, הוא נגע גם בנקודות רבות לספור חיי, כמו שפה ומקום הולדת, כך התוועדתי לראשונה למשוררת אדלינה קליין.
תאורי הזמן, המקום גיווני הטבע היפים בשירתה, התחושות, המטאפורות הרגישות על ביטוייהם הדקים,
החל מזכרונות ילדות , התבוננות מעיני ילדה תמה והסתכלות חוזרת בראייה בוגרת הלוך ושוב, מרטיטים, כשמילות שפת השירה מפרשות את הרגש.
בשירי "עצי האקץ" באות לביטוי גם השמחות הקטנות ,וכן רושם הסערות ורדיפות הקלגסים את היהודים, המעוררים בקורא את הזיכרון הקולקטיבי של הגלות.
דברי שירתה של המשוררת נטמעים בלב ונאספים במילים ביד-נפש עדינה ולירית כזיכרון.
מאידך, ההווה והעתיד הם הנחמה כאן בארץ ישראל המולדת האחת היחידה, אלה השורשים האמיתיים המשתרגים מאז אלפי שנים, באדמה זו, תודה לאל שיש ליהודי לאן לשוב אחר אלפיים שנות גלות ועקירה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חווה נתן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אדלינה קליין |
|
20/08/13 17:45
|
|
|
|
|
לחוה יקירה,
לאחר השידור שהיה לי ברדיו התקשרת עמי, ושיחתנו קלחה. נראה כי הייתה זאת תחילה הדרך שקישרה בהמשך את ידידותנו. קודים רבים קישרו את המעברים בחיינו.ואכן קלעת בהתבוננותך המעמיקה ביצירותי. כל מילה שכתבת בתגובתך למאמרו החשוב של הרצל חקק, אעיד כי נכונה היא.
ואני מודה לך על רגישותך ותבונתך הרבה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אדלינה קליין
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
חיים ספטי |
|
18/08/13 15:34
|
|
|
|
|
|
זהו מאמר כתוב היטב על משוררת טובה. את ספרה זה של אדלינה קליין לא קראתי, אך קראתי את ספרה "ריקוד הצרצר" (2009) והתרשמתי לטובה, וגם מקטעי השירים המובאים במאמר זה אני מתרשם לטובה. ברכות לאדלינה על המאמר הטוב שזכתה כי ייכתב על ספרה זה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חיים ספטי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אדלינה קליין |
|
28/08/13 18:40
|
|
|
|
|
לחיים היקר,
תודה על מילותיך. אכן חשובות הן בעיני, כיוצר פורה
שספריו זכו לביקורות טובות לא פחות.
בהערכה,
אדלינה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אדלינה קליין
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
סיידוף מזרחי רחל |
|
20/08/13 16:53
|
|
|
|
|
שפו להרצל על המאמר הקולע שלו לספרה של אדלינה
על אף שאדלינה הייתה צעירה מאוד כאשר עלתה ארצה
עדיין מנקרים בה המראות, הריחות, הכאב והשמחות
אשר חוותה ברומניה, שיריה מלאים בזה, והרצל ידע
למקד את סקירתו עליהם, כל הכבוד להרצל על הסקירה
ועל ספרה של אדלינה "עצי האוקץ" אשר קראתי את כל
השירים וכל שיר ממש יצירה, אהבתי את השירים ואהבתי
את הסקירה. בברכה רחל סיידוף מזרחי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סיידוף מזרחי רחל
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אדלינה קליין |
|
28/08/13 18:34
|
|
|
|
|
תודה לך רחל היקרה. משא הזיכרון או מסע אל ההיזכרות
הם הנושאים המשמרים את הרגעים שאינם עוד. התיעוד
הוא שורש העניין וכפי הנראה אף הבולט. היו הרבה שהתחברו אל השירים אולי כי נזכרו ברגעים דומים לשלהם.
הרישום (בכל דרך יצירתית שנבחר), משמר.אפילו חלקיק של ספור טוב מלוא כלום. כי אנו דולים מנפשנו ומזכרוננו אוצר
בלום שאין דבר שישוה לו.
אדלינה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אדלינה קליין
|
|
|
|
|
|
|