השנה מתנת לבי רזה
הַשָּׁנָה

עלה רועד
לדפנה

לא פסקה לשורר לי אהבה
מִפִּסְגּוֹת הֶעָשׁוֹר הַתְּשִּׁיעִי לְחַיַּי

בלדה לשוטר בדרום
כֵּן, הוּא הָיָה שׁוֹטֵר

שביעי באוקטובר
ימים של תהיה ותפילה, ימים של חיזוק. אנחנו חיים בימים מורכבים, משונים וקשים. בימים אלה אי-אפשר להפסיק לתהות על טבע האדם, על היכולת להרע ככה. אי-אפשר להפסיק להתרגש מול האהבה, המסירות והאחדות בעם. אי-אפשר להפסיק לדמוע מול הכאב הבלתי נתפס. בתפילה לחזרת כל החטופים והחיילים לבתיהם בריאים ושלמים בגופם ובנפשם.

ספטמבר, שנת תשעים ושלוש
אנחנו הילדים של ספטמבר, שנת 93

הכוס רועדת
לדפנה

מצדיעים לשדרות
לפנינו שני שירים שהם שלושה, לעיר שעמדה לפני חודש בגבורה בחזית המערכה. השיר הראשון ראשיתו בימי שלום יחסי ונכתב בשנת תשפ"ג. לאחר שהחל ירי טילים ופצצות הוסף לשיר לשיר בשנת תש"ף חלקו השני. למרבה הצער העיר לא מוגנה ולא הוגנה די . אחרי אסון פלישת חמאס בחג שמחת תורה ופינוי התושבים נכתב השיר השני. לבנו עם תושבי שדרות וכל ישובי "עוטף עזה" באבלם על הנופלים, כואבים עם הפצועים, דואבים עם המשפחות וממתינים עמם לשחרור החטופים ולקימום העיר וכל ישובי האזור לחיים של שלום, ביטחון, יצירה ושגשוג. המערכת" או כל נוסח אחר שיראה לכם.

הנהר שותק
לדפנה

שאלות בין סתיו חולף לחורף מתדפק
בֵּין חָצָב נוֹשֵׁא בְּתִפְרַחְתּוֹ סְתָו חוֹלֵף

מוות ביצועי
בֵּין סְתָיו נוֹשֵׁר

שאל הגזר
לדפנה

הנהר שותק
לדפנה

אפיקי חלום חרב ונטוש
אֲפִיקֵי-חֲלוֹם חָרֵב וְנָטוּשׁ

אצבעות של שקט ערירי
אֶצְבָּעוֹת שֶׁל שֶׁקֶט עֲרִירִי

ארצי אל תקברי את בניך
כְּשֶבְּמַשַּׁב עַנְנֵי קְרָב

עיני נוגעות בחשכה
1

אור השחר שברח ממני
מִתּוֹךְ שָׁמַיִם קְרוּעִים

ריחה המתוק של הביצה
נוֹלַדְתִּי

קולות הדממה
לדפנה

הלילה שוב התמתחו גרמי חושך על יצועי
הַלַּיְלָה שוּב הִתְמַתְּחוּ גְּרָמֵי חֹשֶׁך עַל יְצוּעִי

גופי הלכוד ביקש להמלט מרמזור החיים
בֵּין סְתָיו נוֹשֵׁר

אני אוהב את סבתא זלמה
אני מבקש להקדיש מילות אהבה לזכרה של אישה יקרה, זלמה לבית ענבי ז"ל. כשנפטרה אחותה, החליטה זלמה לחלץ את הבת של אחותה מיתמות. היא אימצה אותה וגידלה אותה כבת שלה כשהיא נתונה למצב כלכלי קשה. הבת, שברבות השנים הייתה לרעיתי, המלווה אותי כבר שבעים שנה.

מלחמה תשושה ממלחמות
חודש אחרי פרוץ המלחמה האחרונה

עידן אביגיל
אֲבִיגַיִל, אֲבִיגַיִל

היונה שלי
אני כותב את השיר, כשהקרין ברדיו קורא שמות חללי צבא הגנה לישראל בגבול הצפוני ובגבול הדרומי

הבכי בוכה
לדפנה

אני והזמן
אֲנִי וְהַזְּמַן עוֹגְבִים

אור כואב
אוֹר כּוֹאֵב נוֹגֵעַ בְּיוֹמִי

מצדיעים לשדרות
לכבוד לי לפרסם שירי הזדהות עם העיר שדרות ואנשיה שסבלו סבל כה רב ועתה נפוצים בארץ עד יעבור זעם. לפנינו שני שירים שהם שלושה, לעיר שעמדה לפני חודש בגבורה בחזית המערכה.