אחת התהיות הגדולות בהגדה של פסח היא ההתכנסות המפתיעה של חמשת גדולי הדור ובהם נשיא הסנהדרין בביתו של התלמיד, רבי עקיבא, בליל הסדר, הלילה בו המהות היא "והגדת לבנך", העברת לפיד מדור לדור. דחיפות וחשיבות ההתכנסות בבני ברק הייתה כדי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, דווקא בלילות, כשהחורבן והחושך מכסים על התקווה והאור.

מערכת ההסתה נגד העם היהודי במאה ה-19 קיבלה דחיפה רצינית מפרסום "הפרוטוקולים של זקני ציון" על-ידי רוסיה הצארית כחשיפה של מסמך יהודי אותנטי על התוכנית היהודית להשתלט על העולם. למעשה, נכתב המסמך במרתפי הבולשת הצארית והיה הפתיחה לפוגרומים נגד היהודים ברוסיה הצארית.

החוק לשיקום מנזקי טילים שעבר לאחרונה בכנסת הינו לטעמי בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. ראשית, למרות שחלפו יותר מתשעה חודשים תמימים מאז "עם כלביא", בו הוגשו יותר מ-50 אלף תביעות נזיקין ופונו יותר מ-10 אלפי בתי אב בכעשרים מתחמים שנפגעו - למרות כל זאת, לא נעשה עד כה דבר וחצי דבר על-מנת לקדם את שיקום אותם מתחמים. על כן, מי יערוב לנו שהפעם אכן יזוזו דברים?

אין זה סוד שאחוז שוכרי הדירות הולך ועולה משנה לשנה, ואם בראשית המילניום הנוכחי הוא עמד על כ-22 אחוזים מהישראלים, כיום הוא כבר חצה את רף ה-30 אחוזים, ובפועל כל ישראלי שלישי הינו שוכר דירה. ברור שהעלייה באחוז השוכרים קשורה קשר הדוק להתייקרות הדירות במהלך שני העשורים האחרונים. אם דירה ממוצעת בישראל עלתה בשנת 2006 כ-700 אלף שקלים, כיום מחירה עומד בממוצע על 2.1 מיליון, כלומר פי שלושה יותר.

בית המשפט העליון נימק את פועלו בשבת כאילו נבע מפיקוח נפש, כאילו אם לא היה דן, היה נוצר סיכון לחיי אדם. אני מבקש לנתק בראש ובראשונה את הנושא המוסרי, היהודי והחוקי של עבודה בשבת. הטענות בנושא עבודה בשבת הן מוצדקות מאוד, אך לדידי הטענות המשפטיות הן משמעותיות הרבה יותר; בתי המשפט פועלים בימי עבודה ובשעות עבודה, ומסביבם יש אלפי אנשים התומכים במסגרת החשובה הזו. דיון בימי שבתון, ובייחוד דיון טלפוני, הוא דיון חפוז, לקוי, לא פומבי ולא שקוף, ולכן אין לו כל מקום בחברה תרבותית ודמוקרטית, אלא אם מדובר במורשע שייתלה במהלך יום השבתון אם הדיון לא יתקיים.

יש שקר אחד שהשתרש כאן כל כך עמוק, עד שכמעט אי-אפשר לשמוע אותו כבר: "העורף צריך להיות חזק". לא! העורף לא צריך להיות חזק. העורף הוא לא צבא, העורף הוא החיים עצמם. העורף הוא ילדים שצריכים לגדול בלי לחשוב איפה המרחב המוגן הקרוב; הוא קשישים שצריכים שקט, לא דריכות; הוא עסקים, יצירה, אהבה, קהילה - כל מה שמדינה אמורה להגן עליו, לא להפוך אותו לחזית נוספת.

קברה של לסקה נמצא כ-40 מטרים מזרחית לקבר בנה. מצבת קברה מוזנחת משהו, נחבאת ומוסתרת בין המצבות הגבוהות "העומדות" סביבה, ורבים אינם יודעים על קיומה. על מצבת קברה נחקק בלשון זו: "אם בישראל – לסקה ארלוזורוב לבית טובולובסקי, נולדה ז' בכסלו תרל"א, נפטרה י"א באייר תש"ז".

"כנגד ארבעה בנים..." - קראנו בהגדה. אין להם שמות. מתוארת רק תכונתו של כל אחד מהם: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. אבל ערב פסח הזה, נתבשרנו על ארבעה בנים שלהם שמות מפורשים: נועם, מקסים, בן, גלעד. מילה אחת משותפת לארבעתם - גיבורים! ארבעה לוחמי חטיבת הנח"ל, שנפלו בקרב בדרום לבנון, שהקריבו חייהם הצעירים על-מנת להחזיר את השקט והביטחון ליישובי הצפון. קצין ושלושה מחייליו, והם מארבעה יישובים שונים: שדרות ולהבים, בת ים ומודיעין. עוד ארבע משפחות שנוספו ערב חג החירות למשפחת השכול שכולנו מחבקים.

בהצהרת האולטימטום האחרון של הנשיא טראמפ לאירן (48 שעות) הוא סיים עם ההצהרה "התהילה לאל" (Glory be to God). כנהוג במחוזות מסוימים אצלנו, המשפט זכה לזלזול או מקסימום לתוספת דומה לקריאה "בעזרת השם" אצלנו. פרשנים רבים, שהשקפת עולמם דוחה את השיח הדתי או לא מכירה אותו לעומק, התייחסו בביטול לניסיון לפרש את הדברים. היו שהפנו להצהרת האמונה על שטר הדולר: "In God we trust". זה דומה, הפטירו כלאחר יד. לא נכון.

השנה נסב לשולחן הסדר ונקרא בהגדה, שהיא סיפור נפלא של זיכרון היסטורי שנבנה נדבך אחר נדבך, תוך תיאור הגיבוש והמעבר ממשפחה שירדה מארץ ישראל למצרים מפאת הרעב בארץ - לעם שיוצא מעבדות מצרים לחיי חירות בארץ ישראל. מן הראוי לנסות לבחון האם בעת קריאת סיפור ההגדה באו לידי ביטוי כל הקולות בעם. האם קולן של הנשים, קולה של אימא שלנו, קיבל ביטוי הולם כשאנחנו, כל בני המשפחה, מסבים לשולחן לקרוא את הסיפור שנצטווינו בספר שמות (פרק י"ב, פסוק כ"ד) לשומרו: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחֹק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם". התורה מצווה על שמירת זיכרון היציאה ממצרים עוד טרם התרחשותה. הזיכרון חשוב והוא מקודם בסיפור לפני תיאור המאורעות של היציאה מעבדות לחירות.