במאמר זה אני מציע לכלל אזרחי ישראל - מהימין, מהמרכז ומהשמאל - לעצור לרגע ולהבין כי מדינת ישראל זקוקה להנהגה אחרת. זוהי משימה שנחוצה לכל אחד ואחת מאיתנו בלי קשר למיקום שלנו במפה הפוליטית. האמירות "רק לא ביבי" או "רק ביבי" הן הסחת דעת מן העיקר; הן מהוות בעיקר סוג של הבעת אי-אמון במציאות הקיימת. המסתייגים הקוראים להדחת בנימין נתניהו מצליחים לעורר את כעסם של אלו שאינם יודעים כיצד לפעול, ולכן ממשיכים לדבוק במי שמוכר להם אשליות. הם משוכנעים כי הוא אינו אחראי ואינו אשם בדבר, מאמינים כי המלחמה שהוא מנהל באינספור חזיתות היא אכן מלחמת תקומה, וסבורים כי יהודים המבצעים מעשי פשע נגד פלשתינים אינם טרוריסטים אלא מבשרי גאולה.

הניסיון של חברת אונדס (Ondas) להנדס ענקית ביטחונית חדשה יש מאין, מזכיר יותר הימורים בבורסה מאשר בניית תשתית ביטחונית אסטרטגית. בשעה שכלי התקשורת המרכזיים מתפעלים מקצב הרכישות המסחרר ומהיכולת "לגנוב" בכירים מהמתחרות הוותיקות, הנתונים הכלכליים היבשים מספרים סיפור אחר לגמרי של חברה ששורפת מזומנים וטרם הוכיחה מודל עסקי בר קיימא.

צרפת סירבה לחלוק את טכנולוגיית האופטרוניקה שלה עם איחוד האמירויות הערביות. סין, לעומתה, חלקה את האופטרוניקה שלה עם אירן. ב-3 באפריל, הגרסה ששותפה הפילה מטוס קרב אמריקני. הגרסה שנמנעה הייתה יכולה לסייע בזיהוי האיום. הידע זרם לתוקף ונמנע מהמגן. כל ארכיטקטורת שיתוף הפעולה הביטחוני המערבי התהפכה בצהריים אחד.