|
|
הרשה לי מר דינור, לחלוק עליך ולהשיבך במענה שנענה כבר במאמר אחר כאן. ובכן,
בערב הבחירות יצא רה"מ בקריאה: "הערבים נוהרים במספרים אדירים לקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". משפט פשוט, נכון והגיוני, שהשמאל והתקשורת כדרכם העצימו אותו והפכוהו לסערה ענקית שהגיעה עד לבית הלבן. הגב' לוסי קיבלה יחס נפלא בישראל, שכמותו ספק אם היתה מקבלת בארץ ערבית אחרת (כבוד, מעמד, חינוך, השכלה, הוקרה, קבלה וצירוף לברנז'ה, משרות נאות וחשובות וכו' ולאחרונה גם הזמנה להדליק משואה) - אבל קיימות בה לצערנו אותן אמוציות המאפיינות את הערבי המצוי והגורמות לו להשתלח. מספר דוגמאות: לאחר הקריאה הנ"ל של רה"מ - אהריש (בראיון טל') החלה לדמוע ופצחה במונולוג סוער: "זה פשוט מזעזע שראש ממשלת ישראל מדבר ככה על אזרחי המדינה שלו, אני מזועזעת, אני אזרחית במדינה הזאת. אני לא מאמינה שראש ממשלה קם ומדבר בצורה שהוא מדבר בה" (היא - שקיבלה כאן הכל, היתה צריכה להיות האחרונה להתנפל כך). דוגמא 2: פעיל ימין אמר לה: "את לא אמורה להיות כאן". היא השיבה בהתרסה: "לא אזוז משום מקום" (הזכרת זאת ברשימתך). דוגמא 3: במהלך פאנל סטודנטים בבית ברל, בנושא חוק הלאום, יצאה אהריש כנגד החוק ואמרה: "אני לא מחבלת! בגלל חוק כזה עדיף לי לעזוב את הארץ" (האם סגנון דיבור זה ב-3 הדוגמאות אינו מזכיר לקורא ערביה אחרת מנצרת?).
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
למרות הדמעות
|
|
|