|
|
ראשית, נשוא המאמר והאירועים המיצגים המובאים בו, מדברים על הפיקוד הבכיר של צה"ל ולא על כלל הצבא, ובודאי שלא על פיקוד השדה שלו.
ועם שצבא הוא ארגון הייררכי ועיקר הוויתו - ביצוע פקודות, בישראל, יש חשיבות רבה לבסיס האמוני והאידיאולוגי של כל שרשרת הפיקוד, ולא רק לזו של הפיקוד הבכיר. הרי כל ה,הכנה המנטלית" ל"התנתקות" נעשתה עקב ההנחה שהיהודיות של צה"ל מתנגשת ב"חייליות" שלו.
ובהקשר זה, יש להדגיש את השתנות ההרכב של צה"ל ופיקוד השדה שלו, מאז תש"ח.
כך, בראייה של 67 שנות ארגון, התיזה - "צבא שיש לו מדינה" - מתהפכת, כאשר מדובר על פרויקטים סמולנים מחרבי אומה, כמו "אוסלו", ה"התנתקות", הנסיון למסור את רמת הגולן למשטר אסד (חאפז, בהתחלה), המו"מ עם "הפלסטינים", וההשתדלות לא לנצח את הטרור אלא "להכיל" אותו.
באירועים ותהליכים מכוננים אלו, הדרג המדיני-אידיאולוגי דווקא איין את השיקולים המקצועיים של מפקדי צה"ל, לטובת השקפת עולם אנטי-ציונית שלו. השקפת עולם, שחלק מאותו פיקוד בכיר היה שותף לה, כפי שאתה מציין בצדק.
גם נסיון הפוטש של גבי אשכנזי ושות' והיציאה למלחמת לבנון השניה ע"מ ליישם את תכנית "ההתכנסות", לא לחלוטין מאששים את תיזת "צבא שיש לו מדינה", אלא יותר את הראש הסמולני-אופורטוניסטי של ראשי המערכת.
לכן, לענ"ד, כותרת יותר מתאימה לסקירה הפותחת ולתיזה המרכזית, צריכה להיות: "צה"ל: מתש"ח ועד הלום: פיקוד גבוה: שמאל שנעשה סמול".
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
גדי אשל
|
|
|