|
|
יושב לו השופט דנציגר בבית המשפט העליון, רואה ראיות שהסיכוי שהן תופענה במקרה הוא קטן מאחד חלקי מיליון מיליונים, ובכל זאת הוא מזכה! אז האדון מנשה מוזמן לחשב את הסיכוי שבן אדם שלא מבין כלום שבכלום, כמו דנציגר, יגיע להיות שופט בבית המשפט העליון. אבל מצד שני, החישוב נעשה בהנחה שיש 200 סימנים כאלה, כשלכל אחד מהם יש סיכוי של 1/20, ולכן אצל אדם ממוצע יש עשרה סימנים כאלה (מאתיים כפול 1/20) ולא ארבעים. אבל אם נניח שיש 800 סימנים כאלה, ולא 200, נקבל שאצל אדם ממוצע יש בדיוק 40 סימנים כאלה (800 כפול 1/20), והאדון מנשה לוקח אדם ממוצע, שיש לו 40 סימנים כאלה, וקובע שהוא אשם! מעבר לכל ספק סביר! מומלץ אפוא לאדון מנשה שישחק במגרש שהוא מבין בו, הוא מגרש דיני הראיות, ולא במגרש חישובי ההסתברויות, שבו הוא מבין כמו שאני מבין בסודות המטבח האסקימוסי.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן
|
|
|