|
|
מהבחינה העניינית אני תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, וסבור שהממשלה שגתה - גרוע מזה, מימשה את זממה האפל - במנותה ועדת בדיקה. אך אסור לטעות בדברים: הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית אינה חובה המוטלת על הממשלה, אלא זכות. ברצותה תמנה וברצותה תימנע ממינוי, ואיש אינו מוסמך להחליט עבורה כי קיימת שאלה מהסוג שבעטיו היא מוסמכת להקים ועדת חקירה. אם הממשלה אינה סבורה שהשאלה קיימת, העונש על כך ינתן בקלפי ולא בבית המשפט. ממשלת בגין החליטה בשעתה כי פרשת רצח ארלוזורוב, יותר מ-40 שנה קודם-לכן, היתה שאלה חשובה המצדיקה הקמת ועדת חקירה, ושום בית משפט לא היה מוסמך לחייבה למנות אולהימנע מהמינוי.
אלמלא הוקמה ועדת הבדיקה, לא יכול איש לעתור לבג"צ בשאלה מדוע לא תוקם ועדת חקירה. יש בישראל די גופים לחקירת מכשלות: ועדות הכנסת, מבקר המדינה, המשטרה ופיקוד צה"ל, הכל בהתאם לנסיבות.
לדעתי, שופטי בג"צ יודעים היטב שאין להם סמכות בשאלה זו, והרחבת ההרכב נועדה לאותת לאולמרט, להפחידו ולגרום לו "לעשות במכנסיים" ולחזור בו מהחלטתו. אוי לנו אם בג"צ יקבל את העתירה. פירוש הדבר ביטול סמכויותיה של הממשלה ומינוי בית המשפט לנהל את המדינה (דבר שהוא כבר עושה בהיקף נרחב שנים רבות, ללא סמכות ובניגוד לחוק).
מן הראוי ששופטי בג"צ יתאפקו, ויפעלו אך ורק בתום שהחוק הסמיכם בו. די לאקטיביזם השיפוטי ולחקיקה השיפוטית, הפסולים והממאירים.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|