|
מֶמְשָלָה חֲלוּלָה. מֶמְשָלָה חוֹלָה. מֶמְשֶלֶת הִילוּלָה. מֶמְשֶלֶת לַעַג וקֶלֶס.
מֶמְשֶלֶת מֶלַח עַל פְּצַעֵינוּ. מֶמְשֶלֶת חוּכָא ואִיטְלוּלָא.
מֶמְשָלָה רשלנית, ריקנית, נקבובית, הרסנית,
עלובה, נבובה, כאובה, חבולה, מבולבלה, חולה, חלולה.
במה עוד צפויים ועדים אנו לחזות ולצפות,
לא מתוך תחושת חמלה, סליחה ומחילה ?
לאיזה עוד מעשה שלומיאליות
ממשלה עקלקלה-בלתי-הגונה-פתלתלה זו מסוגלה ? יכולה ? עלולה ?
שמתם לב ? שמא הבחנתם ?
כי למכשלתנו ארשת פנים כפולה, מכופלה, נבוּלה, נפולה, אומללה.
מחד ממשלה חייכנית, צחקקנית, צדקנית, חנפנית, חנחנית,
יומרנית, כוחנית, נכונה למראית עין לכל פעולה
מאידך ממשלה חדלת-אישים, חסרת אונים, משותקת-מוחין, נעדרת תקווה.
חזון-יוזמה-עוצמה לחלוטין נטולה
יכולת ממשלתנו להחליט, לתכנן, ליישם,
על עמה לגונן, לשקם, לבצע, מנוטרלה כליל, אבודה, מבוטלה, משוללה.
מֶמְשֶלֶת מאובנת, מתנוונת, מתרוקנת, משועממת, נרגנת,
עד-כדי-כך עלובה, שֶלֶד-צֵל-עצמה, לא-ראוייה אפילו לטיפת חמלה.
מֶמְשָלָה אשר ממתינה, בלית ברירה אחרת, לבשורות איוב.
לתבוסתה הבאה. למפלתה.
מֶמְשָלָה אשר בלי להניד עפעף
מפקירה נתיניה עשרים וארבע שעות ביממה
מאלצת את אזרחיה ועַמָה לשתות יחדיו עמה,
כוס כישלון, כוס יגון, כוס תוּגָה, כוס תרעלה,
ללגום אותה עד תוּמָה.
מֶמְשָלָה אשר לנוכח פני המציאות, בנשמה ובלב,
מתפקדת כממשלת-זוועה, ממשלת-אֵימָה, חֲרָדָה,
ממשלת ישימון, ממשלת מדבר-שממה
ממשלת אשר כליל נעדרת טיפת בושה וכלימה.
ממשלה חסרת-מצפון, יסורים, חרפה, התייסרות, חרטה.
מֶמְשֶלֶת קלון, רמון, חקירות, זדון וזימה. ממשלת תולעה ורִמָה.
מֶמְשֶלֶת הולכַת שולל. מֶמְשֶלֶת כחש, כזב ומירמה.
מֶמְשָלָה אשר לכסאותיה צמודה מגנטית.
בתרגילי הישרדותה יצירתית להפליא, מקורית, פטנטית.
בכישלונותיה הכואבים, צורבים, דואבים, ממשלה אוטנטית.
בדרך-התנהלותה-תפקודה לגמרי אימפוטנטית.
התפוגגותה, התפוררותה, התרסקותה, התפרקותה
יום-יום מתרחשת לנגד עינינו,
אך אינה כלל פתטית.
מֶמְשֶלֶת בועה, יוהרה, ריקנות, ראוותנות, גאוותנות, חלחלה, אמתלה, מהתלה.
מֶמְשֶלֶת מלח על פצעינו, מֶמְשֶלֶת אסון, חרבון, חורבן, השפלה,
הצטדקות, התרפסות, חרדה, טלטלה.
מֶמְשָלָה אובדנית-סופנית-חֶרבונית-חורבנית.
מייגעת, מייזעת, משגעת, צולעת, מקרטעת.
בדרך-לא-דרך, בדרך-נס, מתנענעת.
מֶמְשָלָה ללא קורטוב בריא של טיפת הגיון או שמץ שיקול-דעת.
חיי-אדם עבורה כקליפת-שום ריקה, כפנים-תוכה של דלעת.
בהפקרתם היומיומית של אזרחיה, חיי-אדם מסכנת,
בכך מכשלתנו מתורגלת-מיומנת-מורגלת, מאורגנת, ממושמעת, מודעת.
לעיתים תכופות-תדירות, בליקוי מאורות, לשווא-לחינם, לא רק בשדרות,
בניר-עוז, ביד-מרדכי, בנתיב העשרה, באשקלון, בנירים, בגבים, ביסופים, בזיקים,
מפקירה אזרחיה, חיי-אדם ביודעין מקפדת.
כלום יש פלא איפוא , איך וכיצד, ממשלה שכזו,
על-ועִם שלל בעיותיה, כלל איננה מתמודדת ?
על דם אזרחיה מדלגת-רוקדת-שורדת.
על כל צעד ושעל, מצל עצמה בלבד, פוחדת. רועדת. מועדת.
האם ניתן כלל בממשלה רשלנית-שלומיאלית כזאת לבטוח ? לתת בה אמון ?
לשאוב ממנה תקווה ? עידוד ? עזוז ? אמונה ? ביטחון ? כוח ?
מאחריות אישית ממשלתנו בכל הזדמנות נסה.
על בני-עמה כלל לא חַסה. מישיבות-כנסת נעדרת - לחו"ל תכופות טסה.
מהתמודדות עם מציאות אמיתית בורחת. נמנעת. סולדת.
כלום ניתן לצפות שממשלתנו תגן על חיי אזרחיה ? על ביטחונה של מולדת
|
|