|
|
אולמרט פָּשוּט כְּלוּמִיאֵל.... מְאוּמִיאֵל.... שְלוּמִיאֵל.... יַשְנוּנִיאֵל...
מפגיעתו הקשה-אנושה ישמרנו האל.
שורו.... הביטו וראו-נא מה בארצנו שלנו, לנגד עינינו ממש, עתה מתחולל –
כשצל דמותו אך מופיעה בקצה-קצות האופק, התן מתחיל ליילל.
מה, איך וכיצד מצליח איש אחד, בלהטוטיו-מחדליו-כשלונותיו, לבדו, בעצמו, לחולל ?
איך באמון העם, באמון הצי-בור כך, בעזות, בחוצפה, במצח נחושה, בלי להניד עפעף,
בנו-בכולנו ראש-מכשלתנו, אולמרט, מוֹעֵל ?
כלום ייתכן כי מורשתו-מוסרו-תרבותו-התנהלותו-התנהגותו בחברה, במדינה ובעם תאוּמַץ ?
תזכה בפרס ? באוֹטוֹ ? בלוֹטוֹ ? בטוֹטוֹ ? (הן "מַזָּל" היום באופנה והוא לנו מוֹטוֹ)
בציבור תתקבל ? תהפוך (אוי לנו...!) לטבע-שני ? להרגל ?
"תסתדר"-תסתגל ? תמצא לה תומכים נאמנים ?
אחריות-אישית-ממלכתית-ציבורית-פוליטית-מדינית הלאה תשליך ? תגלגל ?
בנו תשקע ? בלבבנו תבקע ? תעמיק ? תכה שורשים ? בקרבנו תחלחל ?
מה צופן המחר בחובו ?
מה עוד מסוגלים חברי ממשלה-מכשלה זו, כאן ועכשיו, יחדיו עמו עדיין לעולל ?
הבור נכרה כבר לפני מספר חודשים, עתה נותר רק לסתום בעפר עליו או עלינו את הגולל.
לדאבוננו, לא נשאר כמעט בעם אפילו תם, נבון, צדיק אחד, אמיץ או חכם אשר שואל :
מָתַי, אִם בִּכְלָל, יבוֹא לְצִיוֹן גוֹאֵל ?
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
ירדנה.
|
|
|