|
|
לא יאומן כי יסופר. העם צופה בשקט בהשתוללות מערכת המשפט ולא מוציא מהפה. נוצר בישראל גן עדן לפושעי כנופיית המשפט.
במדינה דמוקרטית אמיתית עם שוויות זכויות אמיתי לאזרחים (אין הכוונה לישראל כמובן) מתנהל כל ההליך המשפטי באופן פומבי. גומרים את תהליך החקירה ואיסוף הראיות במהירות הגדולה ביותר, מגישים כתב אישום באופן פומבי. כל הציבור רשאי לבוא לביהמ"ש. לשמוע את כתב האישום, את טענות הפרקליטות ואת תשובות הנאשם.
אין זה המצב בישראל. אצלנו יש הבחנה ברורה בין פרוטקציונרים, בעלי קשרים ומרפקים, לבין סתם עמכא.
1- אצל הפרוטקציונרים הכל נעשה בחדרי חדרים, בסודי סודות, ובוודאי שלא באופן פומבי. מקיימים שימוע סודי אצל היועץ המשפטי, ללא נוכחות קהל וללא נוכחות עיתונאים. תיאורטית יכולה מעטפת כסף לעבור מידי ההחשוד לידי היועץ המשפטי. בהיעדר ציבור שמבקר את התהליך, הכל אפשרי והכל יכול לקרות. לאחר השימוע מגיע שלב הגועל הנפש האמיתי. כורתים עיסקת טיעון בין החשוד, הפרקליטות והיועץ המשפט. שוב פעם: איש לא יודע האם הפרקליט או היועץ המשפטי קיבלו כסף או טובות הנאה. עיסקאות הטיעון נעשות הרי בסודי סודות. בסוף מודיעים על מועד קיום המשפט. השופטים מנמנמים בשיעמום על הדוכן, כי הכל כבר נקבע מראש והם משמשים רק חותמת גומי. לזה אתם קוראים משפט צדק? אני לא.
2- לפשוטי העם קיים הליך "הכנסת חזוק מהיר ופומבי". המשטרה רשאית לעצור חשוד לשבוע ימים באופן סודי, לבודדו מכל מגע עם עורך דין, ולסחוט ממנו הודאה על דבר שלא עשה. כל החקירות האלימות האלו, תוך מניעת אוכל, מים ושינה, נערכות באופן סודי ביותר, כמו במקרה של רומן זדורוב. בדיון המשפטי מקבל השופט את דברי המשטרה והפרקליטות כתורה מסיני ומרשיע את הקורבן המסכן,ברוב המקרים על דבר שלא עשה בכלל (אתם זוכרים: 98% הרשעות בישראל, כמו בזימבבווה). לזה אתם קוראים משפט צדק? אני לא.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
פרופ' פרידמן צודק
|
|
|