|
|
מזעזע אותי לחשוב כל פעם מחדש שהאטימות, הרשעות, הטפשות מנצחות את השכל הישר. העובדות כתובות כאן ואני מוצאת כאן את אי היכולת להבין שהמשפחה השכולה בסך הכל רוצה להקים מפעל הנצחה לבנה. מהי אותה צרות עין לגבי מפעל זה שעולה פה מדברי המגיבים?
אני גרה בחלם הנצחית בה הטפשות חוגגת. הבעלים הקודמים עברו עבירות ומי שקנה את המקום ושילם ממיטב כספו להנציח את זכרו של אחיו התאום משלם בדמעות כרגע. הוא לא האשם, רשויות החוק מתעלקות עליו כי הוא הבעלים החדש. איש ישר השומר חוק. ולמה לא לחפש את האשם האמיתי הבעלים הקודם של אותו בית -קפה? אנחנו חיים במדינה קטנה, אם התובעת המשטרתית ופקחי עיריית תל אביב היו בודקים לעומק היו מגלים, שהם נטפלים לאדם הלא נכון ומנפצים לו את חלום ההנצחה לאחיו התאום. אז אני שואלת לאן נעלמה הרגישות החברתית? האם בנינו נולדו כדי למות על מזבחי הסיאוב וההון השלטוני? איפה הלב ? איפה האדם? פעם אישיות בכירה ממדינה ידידותית אמרה לי:"הישראלים, הם מאוד מוסריים, יודעים להעריך חיי אדם הנופל במלחמה? האמנם, יודעים בארץ להעריך חיים של מיטב הבנים שחרפו נפשם בהגנה על המולדת?
זו רשעות ואטימות לשמן. מחר ערב יום הזיכרון, למה שמפעל ההנצחה הזה לנמרוד שגב יפתח לחמש עשרה שעות בלבד? למה לא לגלות רצון טוב, המשפחה לא אשמה, חוסר הצדק הזה מקומם ומרגיז?
אטימות ביוקרטית עליה אני יודעת הרבה מאוד ממאבקיי למען אחרים. עזרו לי, לעזור למשפחה הזו ששמה פעמיה לצמוח מהכאב האישי ולחבק משפחה שלמה שאבא לא ישוב אליה. יש אנשים המנציחים שמות יקיריהם בהקמת אגף בבית-חולים, חדר ספורט בבית- הספר, מרכז לספורט טיפולי, מרכז לכתיבה יוצרת, מה חטאה של משפחה זו שמנפצים לה את החלום לרסיסים כואבים?
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|