|
|
במדינה מתוקנת, השירות הציבורי צריך היה להיות מאויש על ידי מנהל מקצועי, בעל כישורי ניהול מוכחים, וחף מכל חשד לפלילים.
משה גל לא מונה בגלל נסיון ניהולי של מערכת שכזו, ואפילו לא של מערכת קטנה פי עשר מזו. הוא לא מונה במכרז שוויוני שהציע את התפקיד למנהלים מקצועיים ומומחים ממנו, ואפילו לא לשופטים בעלי כישורי ניהול מוכחים ובולטים פי כמה מזה שהיה -ובעצם מעולם לא היה- למשה גל.
בועז אוקון היה מנהל מוכשר ממנו פי כמה וכמה. אבל הוא לא המשיך בתפקיד כי שיקולי נאמנות ופרוטקציה פסולים גברו על טובת האינטרס הציבורי. לכן גם לא מונו לתפקיד שופטים בעלי נסיון ניהולי כמו ורדה אלשיך, זפט, דן ביין, נורית שניט, נועם סולברג, והרבה מעל כולם: ד״ר מיכל אגמון.
הוא מונה אך ורק בשל קרבתו ונאמנותו למשפחת ביניש, מה שמעלה את חזקת העבירה של מינוי פסול המבוסס על טובת הנאה, ניצול לרעה של כוח המשרה, הפרת אמונים ומעילה, לדרגה של חשד ודאי. (הן מצד מי שמינה אותו וממילא מצידו כשותף לדבר עבירה).
כשלונו החמור כמנהל בתי המשפט, וכעובד ציבור שהיושרה חייבת להדריך את מעשיו, גדולים וחמורים מכפי שהרשימה הזו יכולה להכיל.
השחיתות והשרלטנות במערכת נט המשפט. השחיתות והשרלטנות שאפיינו את דרך פעולתו של משה גל, בשיטה של חיפוי תלונות ואפילו טוקבקים נגד שופטים שסרחו במקום לבער את המערכת מהשופטים המושחתים שבה ולהגן על שמם הטוב והראוי של כל יתר השופטים שלא מגיע להם שיהיו חלק ממערכת שנהנת מחסינות בזכות סתימת פיות, הסתרת ביקורת וחיפוי מהסוג הבזוי הנהוג גם במערכת המשפט בישראל, אבל גם באיראן, סוריה ומדינות חשוכות אחרות.
אחריותו האישית של משה גל להתאבדותו של שופט, מגמדת ממילא את כל ההאשמות האלה. ככלות הכל, מה הוא סתם עוד פקידון מושחת במזרח התיכון, לעומת פקיד עם דם של שופט בכיר ומוכשר ונאמן כל כך על הידיים.
בכל מדינה מתוקנת, חקירת המוות של השופט, לנוכח תוכן מכתב ההתאבדות המאשים את גל למעשה, הייתה מחייבת חקירה נמרצת נגד משה גל לפחות על גרימת מוות ברשלנות, ובוודאי על עושק וסחיטה באיומים של השופט בן עטר הי״ד.
מכל מקום, ברוך שפטרנו.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
שלום, מושחת
|
|
|