|
נניח שמי מאתנו, בתנאי שאינו שר או ראש ממשלה בעבר או בעתיד, יועמד לדין באשמת "סחר ברכוש גנוב" על שקנה בשוק שלושה סמארטפונים ב–500 שקל, ויטען בפני השופט "לא ידעתי שזה גנוב. חשבתי שהם משומשים". מיד הרי יקפוץ ואף יקצוף עליו כבוד השופט בארמית מדוברת, לאמור "יאללה יאללה, לך תמכור את הסיפורים האלה לסבתא שלך", ואף ינמק ויאמר, ש"הרי ברור לכל בר־בי־רב, שבמחיר זעום כזה הטלפונים גנובים, ואידך זיל גמור", ויגמור על הנאשם בקנס ואף במאסר.
אבל אם, לעומת זאת, אתה כן ראש ממשלה או שר לשעבר או לעתיד, ותועמד לדין, נניח, באשמת "קבלת שוחד ומעשה מרמה והפרת אמונים", הרי ברור לכל בר־בי־רב, שכבוד השופטים ימצאו אותך זכאי שבזכאים. שהרי, הם ינמקו על פני מאה ומשהו עמודים, "לא הוכח מעבר לכל ספק סביר" שידעת שהפנטהאוס שנתן לך במתנה הקבלן שאישרת לו את תוכניות הבנייה היה בגדר שוחד, ושלא הבנת שאלפי הניירות הירוקים האלה שקיבלת במעטפות זה דולרים, כי השליח אמר לך שזה קישוטים לסוכות, וכשאמרת למזכירה שלך "תזייפי", לא התכוונת לכך שהיא תזייף חשבוניות, כפי שטענה התביעה, אלא שהיה תזייף בשירת ההימנון הצרפתי, כתגובה על גינוי שפירסם האיחוד האירופי נגד ההתנחלויות.
וכל כך למה? כי לזכות אנשי מעלה בתפקידים בכירים שמורה ועומדת זכות משפטית שלא עומדת ולא יושבת לצד בני־תמותה רגילים, והיא זכות הטיפשות, המזכה אותם בשל כך בדין ובחפות, חפות מחמת הטיפשות.
כלומר, את הטיעון "אדוני השופט, אני לא גנב ולא רמאי ולא מושחת. אני סתם אידיוט", שלא יקבל שום שופט משום נאשם בשום אופן, קונים שופטי ישראל, ואף בולעים עם הקוצים והחרצנים, כשהטיעונים המקושקשים הללו באים מפי (עורכי הדין של) שועים ונגידים ובכירים ושרים וראשי ממשלות.
איך זה יכול להיות, שואל לפיכך כל הדיוט לא בכיר, ששופטים בישראל מניחים, שככל שתפקידו של אדם בכיר וסבוך יותר, כך סביר וברור יותר שהוא טיפש ומטומטם מעבר לכל היגיון וגם מעבר לכל דמיון?
יש כמה תשובות אפשריות, וכולן אינן מלבבות. תשובה אחת היא, שהשופטים, מטבע היותם בשר מבשרה של השכבה השלטת, נוטים להקל בדין של בני מעמדם, ומוכנים לאמץ לצורך זה כל נימוק אפשרי, יהיה קלוש ואידיוטי ככל שיהיה.
ואולי התשובה פשוטה עוד יותר. שככל שיד הנאשמים משגת לשלם יותר לעורכי דין, כך גדלה יכולת עורכי הדין הללו להציגם בפני השופטים כאידיוטים. ממש כשם ששיעור התלמידים הדיסלקטים משכונות מבוססות גבוה משיעורם בשכונות מצוקה, וזאת בשל ההבדל ביכולת הרכישה של תעודת דיסלקט בין ההורים העשירים לעניים.
ושמא, רק שמא, כמובן, השופטים שלנו, בשל היותם מחוברים למנגנוני השלטון ועטיניו, יודעים דברים שאנחנו לא יודעים, והמנהיגים שלנו אכן טיפשים כצנימים עבשים?
בכל מקרה, הצהלות הנשמעות כאן בכל פעם שעוד בכיר מזוכה וחוזר להגאי השלטון, מוגזמת בהחלט. שהרי על מה ולמה השמחה? על שהבכיר שזוכה בשל טיפשותו הולך עכשיו להיות ראש הממשלה שלנו? האומנם בטיפשותם ננוחם? יותר מזה אנחנו לא צריכים?
|
|