|
|
שנת 1992 היתה שנה נוראה לישראל: זו לא רק השנה שבה נרקמו מאחורי גבו של עם ישראל הסכמי אוסלו שגרמו לטבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה, אלא גם השנה שבה החלה ההפיכה השלטונית של אהרון ברק לחיסול הדמוקרטיה הישראלית. ברק, בעזרת סייעניו בבית המשפט העליון, תפס את השלטון בכוח והפך את הרשות השופטת לשליטת יחיד: "הלכת החוזים" של הכנופייה הזאת מאפשרת לשופט לפסוק בניגוד למה שכתוב בחוזה, גם אם שני הצדדים המתדיינים מסכימים על אותו חלק – וזאת בניגוד לחוקים הכתובים בספר החוקים הישראלי, שאותם חוקקה הכנסת, כלומר שאותם חוקקו האנשים שבהם בחר הציבור לחוקק את חוקיו. אהרון ברק התיר את מעשה ההנבלה הזה בעזרת פלפולי סרק דמגוגיים, כאילו שופט רשאי לפרש את החוק לא על פי כוונת המחוקק, אלא על פי כוונתו של מחוקק דמיוני, ״סביר״, שהשופט מדמיין לעצמו במוחו על פי השקפת עולמו האישית. ברק גם החליט שכל אדם וכל ארגון, גם ארגונים זרים, יכול לטעון בבית המשפט נגד מדיניות הממשלה והכנסת, והשופטים יחליטו אם ההחלטות הפוליטיות שהחליטו נציגי הציבור טובות או לא, ואם לא – הציבור ייאלץ לבטל את החלטותיו. כך הקנה ברק ל-15 השופטים ה"אקטיביסטים" של בית המשפט העליון, שאיש לא בחר בהם ושהשקפת עולמם מנוגדת לזו של רוב הציבור, מעמד של רודנות "נאורה". באמצעות סייעניו בתקשורת פמפם ברק את הרעיון הדיקטטורי כאילו השופטים האקטיביסטים שלו הם "שומרי הסף" המונעים את התדרדרות הציבור לבהמיות לא מוסרית, ומגנים על הציבור מפני "עריצות הרוב״ ב"דמוקרטיה המהותית" שלנו, כלומר – דמוקרטיה המוגבלת על ידי ה"מהות" של השקפת עולמם של 15 ה"אקטיביסטים". ועכשיו כל הנתינים הצייתנים של ברק וכנופייתו מפמפמים לנו שנורא חשוב שהרשות השופטת תישאר ״עצמאית״ – ודאי, כפי שכל דיקטטורה וכל תא סרטני שואפים להיות משוחררים מכל רסן ומכל מחויבות לכלל, בדרכם להרוס את המערכת כולה ובלבד שישמרו על כוחם העריץ.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
בולדדוג
|
|
|