|
|
1. התמונה טיפוסית. חלק מהנאשמים הם אנשים שכבר נעשקו מהחיים, וצריכים להשתמש בקצבאותיהם שלא מספיקות לאוכל ותרופות כדי לממן הגנה משפטית, הכנת מסמכים, ונסיעה לבתי משפט. ממש צדק יצא מזה.
2. כאשר כבר מובא אדם לדין כלומר אירוע שאמור להיות פומבי, חלק חשוב באירוע, דברי השופטת הוא חרישי ונסתר מהציבור.
3. יש לאסור בחוק הסכמי טיעון, והרשעה על פי עדות הנאשם!!! הם לא חוסכים זמן ומשאבים; אדם טוען כי לא היה במקום העבירה! הטענה הזו נשמעת לאחר שנעצר, נחקר,(עינוי לא קטן), והובא אזוק לביהמ"ש, שזה עונש קשה לאדם נורמטיבי, ויום עבודה לא קל לפושע מקצועי! אני מניח כי הוא לא פושע, כי פושעים מביאים לעצמם עורך דין מהסוג של שרמן,("הוצאה מוכרת לפושע") שמשחרר אותם בערבות מיד. הם לא צריכים סנגור ציבורי.
4. על האזרח מופעלת סחיטה כנראה מבלי שהיה דיון ראוי עם עורך דינו הממונה מהסנגוריה הציבורית, שהסביר לו כראוי את המצב המשפטי. בירור המצב המשפטי זה דבר שדורש הקדשת שעות עבודה; לא רבע שעה במתקן המעצר בחדר אפוף אדי ליזול. כרגיל סנגור ציבורי הוא בעצם שלוחה של התביעה הכללית בתחפושת. כאשר השוטרים נכשלים לרוב הסנגור הציבורי משכנע את הנאשם להיכנע ולהיכלא ללא סיבה!
5. אני מציע לכל אדם שסבור כי לא פשע לנהל משפט הוכחות, למרות מבטי האיום וההפחדה של התובע והשופטת. עם הגיון בריא הוא יכול לחקור את כל העדים לבדו ולהביא את כל תחנת המשטרה לחקירה. למצוא מצלמות אבטחה, הקלטות, ועדים. מהר מאוד יתברר שכל עלויות המשפט הן באשמת המדינה. אם כך ינהגו כולם המשטרה והתביעה תלמד להפסיק להתעמר באזרחים מוחלשים ולהביא לדין רק פושעים אמיתיים, שהיא פוחדת מהם באמת.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|