|
|
שמחתי לקרוא את תגובתך, מגיב ותיק, ואני מסכים עם כל מילה שכתבת.
האמת שתחילה התלהבתי מהכותרת שנתן מר קלינסקי למאמרו: כי אכן, בשנים האחרונות אין מוספים ספרותיים ראויים לשמם בעיתונים המובילים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות".
יש מוסף "ספרות" ב"הארץ" אבל הוא בעיקר מוקדש לניתוחים פוליטיים שהספרים רק משמשים להם קישוט.
ב"מקור ראשון" יש מוסף "שבת" שמשמש גם מוסף לספרות ובעיניי כיום הוא הטוב ביותר כיון שעוסק בספרות ואמנות לשמה ולאו דווקא בהתאמתה לרוח המערכתית של העיתון.
אני זוכר היטב כיצד כל שבת וחג הייתי ממהר למוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות" בעריכת זיסי סתווי (האם הוא עדיין חי?) שהכיל מכל טוב - סקירות ספרים, סיפורים חדשים, ראשי פרקים לספרים שאך זה הושלמו וטרם ראו אור וגם כתבות בנושאי אמנות, שירה ומחזאות. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל בשבילי היה זה מקור העשרת ידע שאני אסיר תודה לו עד היום. אלא שמאמצע שנות ה-80, כמו הרבה דברים טובים ב"ידיעות אחרונות", גווע גם מוסד זה, כמו גם מוספים אחרים כ"משא" של "דבר" ו"סייפא וספרא" של "מעריב".
אלא, דובר ותיק יקר, מר קלינסקי, כך מסתבר, אינו רוצה באמת במוספים ספרותיים לשמם אלא בפמפלטים פוליטיים, רצוי מהשמאל הרדיקלי. הוא מתעלם רק מהעבודה כי לכך בדיוק הפכו ה"תוספות" הספרותיות בעיתונים השונים (למעט, כאמור, "מקור ראשון") שבכולם שולטים אנשי השמאל הקיצוני האנטי-ציוני והם מכתיבים את תכנם. כמו כן, קיימים היום מגזינים רבים לספרות שרובם גם כן נשלטים בידי השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני (או אנטי-צה"ל ואנטי-התנחלות).
לכן, יללתו של מר קלינסקי היא מגוחכת ומוכיחה שוב כי כוחו היחיד של השמאל היום אינו בשכנוע או בהבאת רעיונות מקוריים וחדשניים אלא במיחזור בכיינות לשמה, רוויה בשנאה עצמית ובאהדה גלויה למטרות אויבי ישראל מכל צד שהוא.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
ערן גפני
|
|
|