|
|
מתעלם. הרי כל מה שאני מנסה לומר (ואולי לא הצלחתי) הוא שאין סימטריה בין הזכויות הקיבוציות לבין הזכויות הפרטיות. ראשית, משום שאם לכולם אותן זכויות לאומיות, זו אינה מדינת לאום אלא מדינה רב-לאומית, וכאן השקר הגדול של השמאל! ושנית, אילו היו הדברים ברורים מאליהם, לא היה צריך חוק לאום, ודי היה להקנות למגילת העצמאות מעמד של "מבוא מנחה" לחוקה והכל היה בא על מקומו בשלום. אלא שלכל המערערים על החוק זה מקלקל את המשחק רב-השנים שלהם בדרך למדינת "כל אזרחיה" ועל כך יוצא הקצף.
ברור שנטרול המוקש הזה משנה את אופי השיח הפנימי, ומעמיד את שוללי מדינת הלאום היהודי בעמדת נחיתות, ולכן הוא כל כך חיוני, ודווקא כיום.
הניסיונות ל"הלביש" על חוק הלאום נושאים שנויים בוויכוח במחנה היהודי העולמי, הוא ניסיון לרתום את העגלה לפני הסוסים - משום שיש מי שמבקש לפתור את הוויכוח בשאלה מיהו יהודי ומי מוסמך לקבוע זאת, באמצעות ויתור מכל וכל על מדינה יהודית לאומית אחת לעם היהודי, יהיו מגדיריו אשר יהיו.
לי למשל ברור החלטה על מדינת לאום יהודי, תחייב את היהדות להתכנס, להשתחרר מהגלות ומהגלותיות ולהסכים על מסגרת אחת ונורמה פרשנית אחת של השאלה מיהו יהודי "כשר" ומי מוסמך לקבוע זאת, והדבר בוא יבוא. ובינתיים גם ליהודים חילונים גמורים יש מדינת לאום משלהם, שבה הם חלק מהקבוצה הקובעת את אופי המדינה. וזה מספיק חשוב לטעמי בכדי שיהיה חוק לאום בתוקף.
והואיל ועל היסוד עצמו אנו מסכימים, נסתפק בדברים שעד כה.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|