1. שנתיים שאבי איננו עימי. יותר מזה שאינני מסב עימו לליל הסדר. בשנותיו האחרונות שכח. שכח כמעט הכל. אלצהיימר כינו זאת. מוזר לי לשבת בראש השולחן ולהוביל את הסדר במקומו. כל כך מהר הפכנו לבוגרים, ומה, עכשיו תורנו? כבד משא הזיכרון והאחריות להעביר הלאה לילדינו, ומה נשאר מהפרטים הקטנים שצבעו את ילדותי בלילה ההוא שחיכיתי לו כל השנה. שעות נותרתי ער בלילה, מחכה לאליהו שיבוא לשתות מכוס גדולה שאמי הכינה. בבוקר דימיתי שמשהו חסר מהכוס.
