בית המשפט העליון מאמץ (יום ד', 23.12.15) את חוות דעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק במשפטו של רומן זדורוב. מדובר במכה לפרקליט המדינה,
שי ניצן, ולבכירי הפרקליטות שפעלו נגד מינויה של פורמן-רזניק למנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית.
פורמן-רזניק מסרה חוות דעת מטעם ההגנה בסיבוב השני של משפט זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת, בנוגע ללהב הסכין בו נרצחה תאיר ראדה. בית המשפט המחוזי דחה את חוות דעתה ומתח עליה ביקורת חריפה ביותר. בעקבות זאת, דרש ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד בו זכתה במכרז, ולאחר מכן ניסה להתנות את מינויה בכך שלא תבצע פעולות העשויות לדרוש הגשת חוות דעת לבית המשפט.
פורמן-רזניק פנתה לבית הדין לעבודה, ולתמיכה בעמדתה הגישה תצהיר של מנהל המכון, ד"ר
חן קוגל. מנהלת המחלקה למשפט עבודה, עו"ד
רחל שילנסקי, דרשה מקוגל להכניס שינויים בתצהירו - למרות שלא היה עד מטעמה של המדינה - ועשתה זאת בתמיכת המשנות ליועץ המשפטי לממשלה, אורית קורן ו
דינה זילבר. בכך ביצעו לכאורה השלוש עבירות של הדחת עד, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט.
גרסטל זוכה לחיזוק
לאחר שנציבת הביקורת על הפרקליטות,
הילה גרסטל, קבעה שמעשיה של שילנסקי היו פסולים, יצא נגדה ניצן בצורה חריפה וטען שהיא מקעקעת את עבודת הפרקליטות.
גרסטל הגיבה במתקפה חסרת תקדים על ניצן, בה ייחסה לו שקרים וחוסר תום לב. גרסטל גם ציינה, כי לאחר פסק הדין בתיק זדורוב, יהיה צורך לבדוק מי בפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט.
עמדתה של גרסטל זוכה כעת לחיזוק משמעותי בדמות פסק דינו של בית המשפט העליון. השופט
יורם דנציגר קובע - בהסכמת השופטים
יצחק עמית ו
צבי זילברטל - כי יש מקום להתערבות נדירה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאת הדיונית:
"לא זו בלבד שהאדנים שעליהם נשען בית המשפט המחוזי רעועים ברובם, אלא שלא היה מקום לדחות מכל וכל את חוות דעתה של ד"ר פורמן. יתר על כן, התרשמותי היא כי נפל פגם מהותי באופן שבו העריך בית המשפט את מהימנותה האישית והמקצועית של ד"ר פורמן... מתוך ששת הליקויים שדבקו לפי בית המשפט במהימנותה ובמקצועיותה של ד"ר פורמן, סבורני כי רק שלושה מצביעים על התנהלות מקצועית שאינה מיטבית. פגמים אלו, הגם שאחד מהם אינו זניח, אינם הולמים לטעמי את מכלול התיאורים הקשים שייחס לה בית המשפט".
סגנון התבטאות צורם
בהמשך קובע דנציגר, כי יש להעדיף את חוות דעתה של פורמן-רזניק על פני זו של מומחה התביעה, ד"ר קונסנטין זייצב, ומציין שחלק מן הפגמים שמנה המחוזי בחוות דעתה של פורמן-רזניק - קיימים למעשה בזו של זייצב.
לבסוף מותח דנציגר ביקורת על שופטי המחוזי - הנשיא דאז יצחק כהן והשופטים בנימין ארבל ו
אסתר הלמן: "את מגוון ההתבטאויות החריפות שאותן העלה בית המשפט המחוזי על הכתב בעניינה של ד"ר פורמן ניתן למצוא לאורך פסק הדין המשלים ואין צורך לחזור על הדברים.
"אמירות אלה, שספק אם כולן היו נחוצות להכרעה, עלולות לפגוע בשמה הטוב של ד"ר פורמן ואף עשויות לפגוע בפרנסתה. מדובר בעדה מומחית שאינה צד להליך. משכך, הדרכים העומדות לרשותה לצורך השגה על דבריו הנזכרים של בית המשפט המחוזי, הן מצומצמות ביותר. לטעמי, בדיוק במקרים דוגמת אלו, מן הראוי כי בית המשפט יפגין ריסון ויעדן את סגנון הביקורת המופנית על ידו כלפי העד.
"יתר על כן, וכאן העיקר, סגנונו הבוטה של בית המשפט לא היה כה בעייתי אילו הביקורת עצמה הייתה נשענת על בסיס איתן. משמצאנו כי ביקורתו הקשה של בית המשפט לא הייתה מבוססת די הצורך, סגנון התבטאותו צורם פי כמה וכמה. אבהיר כי אין להסיק מדברַי כי אל לו לבית המשפט לבקר עדים, לעיתים אף בתקיפות ונחרצות. ברם, במקרה דנן, בית המשפט לא הסתפק בתקיפות ובנחרצוּת גרידא, אלא הטיל דופי במהימנות ובמקצועיות של המומחית שלפניו בלשון חריפה שלא לצורך. לא זו רמת הזהירות והריסון המצופה מבית המשפט במקרים כגון אלו".