הטיעונים המוזרים של עו"ד מוזר

בבית המשפט העליון ממתין לתורו ערעור שהגיש השר אריאל שרון, על פסק-דין שניתן לפני שמונה חודשים בבית המשפט המחוזי בתל אביב על-ידי השופט משה טלגם, בתביעת דיבה שהגיש נגד עיתון הארץ והעיתונאי עוזי בנזימן. התביעה הוגשה בגין פרסום, לפיו שרון, בתפקידו כשר ביטחון, רימה את ראש הממשלה מנחם בגין במהלך מלחמת לבנון.

כפי שחשפנו כאן (במחלקה ראשונה, 9.1.98) - עוד בטרם הוגש הערעור, פסק הדין כולל טעויות מביכות מצד השופט טלגם, לרבות הסתמכות שלו על "ציטוט", שכביכול הופיע במאמר של העיתונאי בנזימן, ובעצם לא היה ולא נברא. טעויותיו של השופט טלגם גרמו מבוכה בקרב השופטים, עורכי-דין וגורמים המקורבים לפרשה. בנזימן עצמו, שנשאל מהיכן הביא טלגם את הציטוט השיב בכנות: "אין לי מושג".

בימים אלה מתברר, כי הציטוטים והקביעות המביכות במשפט זה אינם נחלתו הבלעדית של טלגם. מתברר כי עו"ד מיבי מוזר, המייצג את הארץ ובניזמן, מסר בראשית החודש (9.7.98), במסגרת הערעור התלוי ועומד בבית המשפט העליון, את "תגובת המשיבים לבקשה להגשת ראיות נוספות", הכוללת פרטים מוזרים ועובדות בלתי-נכונות, אם לנקוט בלשון המעטה.

התגובה ניתנה, בין היתר, כתשובה לבקשת שרון לקבל כראיה חדשה את עמדתו/מכתבו של מי שהיה שר החוץ האמריקני, אלכסנדר הייג (המעיד כי בגין שוחח עמו על הכוונה להגיע עד ביירות).

מכתבו של הייג וטעויותיו של טלגם, מעמידים את הארץ ובנזימן בפני סיכון חדש. לכן אין פלא, כי עו"ד מוזר עושה רבות בשם לקוחותיו, כדי להדוף את הערעור.

במסגרת זו, מבקש עתה מוזר מבית המשפט העליון, לקבל את עדותו המלאה של מרדכי ציפורי, שר התקשורת בראשית מלחמת לבנון, כפי שהיא מופיעה בספרו החדש של ציפורי, 'בקו ישר'. ציפורי מסר בבית המשפט המחוזי עדות חלקית בלבד, נוכח מגבלות שהוטלו עליו מצד היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן-יאיר.

אין חולק על כך, כי מדובר בבקשה חריגה ביותר. בית המשפט אינו נוהג, בהליך של ערעור, לקבל או להתחשב בראיות חדשות. שופטי העליון אינם שומעים עדים חדשים וגם אינם מאפשרים חקירה נגדית. עו"ד מוזר יודע זאת היטב.

אך לא בענייני פרוצדורה עסקינן. ההסתבכות של מוזר וציפורי נובעת דווקא מהטיעונים, הנימוקים והעובדות הבלתי-נכונות, שהעלו במטרה לשכנע את בית המשפט העליון לקבל את עדותו של ציפורי, משל מדובר בראיה חדשה: בסעיף 17 לבקשה ביקש מוזר..."להתיר למשיבים להביא בפני בית המשפט ראיה נוספת, שבאה לעולם אחרי פסק הדין ואשר נודעה למשיבים אחרי פסק הדין"; בסעיף 12(ד) לבקשה נימק: "רק לאחר שניתן פסק הדין על-ידי בית המשפט קמא, התירו הצנזורה וועדת השרים לאישור ספרים, את פרסום ספרו של מר ציפורי 'בקו ישר'; ובסעיף 19: "נוכח העובדה שרק אחרי פסק הדין הותר פרסום ספרו של השר ציפורי ובו התשובות לשאלות שהוצגו בבית המשפט, מתבקש בית משפט נכבד זה לקבל כראיה נוספת את תצהירו של מר ציפורי ואת המובאות מספרו". ציפורי, בתצהיר עליו חתם אישית, העיר: "לאחר שניתן פסק הדין, התירו הצנזורה וועדת השרים לאישור ספרים את פרסום ספרי 'בקו ישר'". כל זאת נטען, כאמור, כדי לשכנע את בית המשפט העליון לראות בעדות ציפורי, ולקבלה, כראיה חדשה.

מבדיקה שערכתי, מתברר כי הנימוקים דלעיל, שכתבו מוזר וציפורי, אינם נכונים: ראשית ספרו של ציפורי יצא לאור והפצתו החלה בראשית ספטמבר 1997, חודשיים לפני שניתן פסק הדין (ביום 4.11.97); שנית, ועדת השרים למתן היתרי פרסומים, התירה לציפורי, במכתב מיום 16.4.97 (כשבעה חודשים לפני מתן פסק הדין), לפרסם את ספרו החדש; שלישית, עוד קודם להחלטת ועדת השרים, אישרה הצנזורה הצבאית את פרסום הספר, בכפוף לתיקונים עליהם הצביעה; ורביעית, אין מדובר בראיה חדשה, שבאה לעולם ונודעה למשיבים לאחר פסק הדין, כפי שטוען מוזר. הראיה לכך: ביודעם מה בפיו של ציפורי, עשו מוזר ולקוחותיו מאמץ מיוחד להעידו עוד בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הנה כי כן, גירסתו של ציפורי הותרה לפרסום עוד קודם למתן פסק הדין. על-פי הפרקטיקה החוקית המקובלת, עד יום מתן פסק הדין ביום 4.11.97, היתה בידי מוזר ולקוחותיו האפשרות לבקש מהשופט טלגם לזמן את ציפורי להשלמת עדות. דבר זה לא נעשה. לטנת מוזר, על אודות גירסתו המלאה של ציפורי נודע להם רק לאחר פסק הדין. גירסה זו אינה נכונה, ועד כה לא טרח מוזר לתקנה. בניזמן עצמו התראיין ביום מתן פסק הדין אצל אמנון לוי (ערב חדש, 4.11.97) ואמר, בין היתר, בהתייחסו לציפורי: "הוא היה היחידי כמעט מבין השרים שאמר לבגין, שרון מוליך אותך שולל"... פרקליטי, מיבי מוזר, גבה ממנו עדות (הוא) אמר דברים מאוד משמעותיים, שחשבנו שבית המשפט צריך לשמוע אותם..עכשיו הוא פרסם ספר זיכרונות. אנחנו לא יכולנו להגיש אותו לבית המשפט, כי זה כבר היה אחרי השלב של סיום הראיות...".

גם לפי דבריו של בנזימן, איפוא, אין מדובר "בראיה נוספת שבאה לעולם אחרי פסק הדין ואשר נודעה למשיבים אחרי פסק הדין" (בטענת מוזר), שהרי זו היתה בידיהם קודם לכן.

כיצד קורה שבמשפט דיבה כה חשוב, שתכליתו בירור האמת, מופיע עו"ד כה בכיר ובעל ניסיון, המייצג שתיים מקבוצות התקשורת הגדולות בישראל (הארץ וידיעות אחרונות) במאות משפטי דיבה - מועלות עובדות בלתי-נכונות, הפוגעות בשרון? קשה לי להשתחרר מהרושם, לפיו הציגו מוזר וציפורי את העובדות בצורה שהן הוצגו, כדי להעצים את הסיכויים "להשתלת" עדותו של ציפורי, כראיה.

ביום ראשון השבוע פניתי אל עו"ד מוזר ואל ציפורי, כדי לקבל את תגובתם לעובדות הבלתי-נכונות שמסרו. בימים שלאחר מכן, הם הגיבו בבהילות. ביום שני הגיש מוזר לבית המשפט העליון "מודעה ובקשה", ובה כתב, בין היתר: "העיתונאי מר יואב יצחק היפנה את תשומת לבו של מר מרדכי ציפורי לכך שמפלה טעות בסעיף 7 לתצהירו של מר ציפורי מיום 9.7.98 וכפועל יוצא, נפלה טעות גם בנימוקי הבקשה בסעיפים 18 ו-19 בבקשה". בהמשכה, פירט מוזר חלק מהטיעון לתיקון.

ביום ד', הגיש מוזר הודעה נוספת לבית המשפט, אליה צירף תצהיר מתקן של ציפורי. בשתי ההודעות נמנע מוזר מנטילת אחריות אישית לעובדות הבלתי-נכונות שהציג. גם בהודעה שהגיש מוזר השבוע, הוא לא דייק: ראשית, בפנייתי אליו לא ציינתי שנפלה טעות אצל ציפורי; שנית, פניתי אליו (ובנפרד, גם אל ציפורי) כדי לקבל את תגובתו לכך, וזאת בהתחשב בעובדה שתצהירו של ציפורי נוסח על-ידי מוזר, הודפס במשרדו ואף נחתם בפני עו"ד מוטי גולדשטיין (ממשרדו של מוזר) ופני עו"ד שלמה ציפורי, בנו של מרדכי ציפורי, שסייע לנתבעים לקבל את עדותו של האב.

יודגש, כי בעלי העניין המרכזי בהדיפת הערעור הם הנתבעים (הארץ ובנזימן), ופרקליטם עו"ד מוזר. ציפורי "גוייס" כדי לסייע להם "לסגור" על שרון. למרות זאת, בהודעתו המתקנת שהגיש השבוע, העמיס עו"ד מוזר על ציפורי את האחריות לעובדות הבלתי-נכונות. למעריב מסר מוזר בתגובה: "הבקשה לבית המשפט העליון, וכן טיוטת תצהירו של מר ציפורי, הוכנו לאחר שיחה בה הבהיר מר ציפורי לפרקליטי הארץ את העובדות שמנעו ממנו לגלות בבית המשפט המחוזי, דברים שאותם הותר לו לגלות בספרו.

"נוסחו הסופי של התצהיר נבדק על-ידי פרקליט מטעמו של מר ציפורי ועל-ידי מר ציפורי עצמו, בטרם חתם. לאחר שהסבת תשומת לבי לכך שאישור הצנזורה וועדת השרים ניתנו לפני פסק הדין בבית המשפט המחוזי, והספר יצא למחסנים לפני פסק הדין, נבדקו העובדות שוב עם מר ציפורי שמצא את אישורה בכתב של ועדת השרים ונמצא כי אכן נפלה טעות בלוח הזמנים, שפורטה בתצהיר ובנימוקי הבקשה לבית המשפט העליון".

בד בבד ביקש מוזר להבהיר, כי ההיתרים ניתנו לציפורי לאחר שהוגשה עדותו בבית המשפט המחוזי, וכי באותה עדות לא גילה ציפורי דברים שהוא מגלה בספרו ובתצהירו החדש. ההודעות החדשות של מוזר - שהתייחסו רק לחלק מהפרטים הלא נכונים - לא הניחו את דעתם של פרקליטי שרון, עורכי הדין יעקב וינרוט ודב ויסגלס, ואלה פנו ביום רביעי בביקורת חריפה ובבקשה מבית המשפט העליון, שייתן דעתו להודעות המוזרות שניתנו בפרשה זו.