בחזרה ליחסים עם כבל אמר מוזס, כי מדובר בפרלמנטר מנוסה שלא היה זקוק להדרכתו ולעצותיו כיצד לקדם את החוק. זאת, במיוחד כאשר גם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט – שהיו חברים בקואליציה כינו את ישראל היום "פרבדה". לדבריו, "גם מתוך הקואליציה היו מספיק גורמים אשר חשבו שהתופעה של החינמון היא תופעה פסולה שצריך לטפל בה" והיה סיכוי טוב שיהיה רוב בעד ההצעה. מוזס הוסיף, כי אין זו הפעם הראשונה או האחרונה בה מי שרוצה לקדם הצעת חוק משוחח עם חבר כנסת.

החוקרים אמרו, כי מוזס וכבל שוחחו והתכתבו טלפונית 59 פעמים בעת הכנת החוק ושאלו מה עלה בהן. מוזס השיב, כי אינו יכול לזכור אחרי ארבע שנים וכי מן הסתם שוחחו גם על נושאים אחרים. רב-פקד עודד בן-משה שאל האם השניים שוחחו גם על סיקורו של כבל בידיעות אחרונות. מוזס הכחיש בתוקף והוסיף: "לא היה מצב שמדברים על החוק וכבל מבקש או מקבל או קושר את זה בכל דרך שהיא".

בן-משה: "כבל מוסר שלאחר מכן הוא היה דווקא מרוצה מהסיקור שלו, שהסיקור שלו השתפר, שהוא היה מבסוט". מוזס: "אני מאוד שמח אם הוא מבסוט עם זה שהסיקור שלו השתפר". בן-משה: "אבל איזה פידבק אתה קיבלת לגבי זה?". מוזס: "אני לא זוכר שקיבלתי שום פידבק. הפידבק היחיד שקיבלתי בשלב מאוחר יותר, לא בתקופה שאתה מדבר, היה הפידבק של חוסר שביעות רצון". אם במקרה העורכים שמו תמונה טובה יותר של כבל, הוסיף, לא היה לכך כל קשר אליו. "כל פוליטיקאי שבא בטענות על סיקור, וטענותיו אם הן נמצאות מוצדקות, אחר כך משפרים את הסיקור, נהדר". מוזס הוסיף, שהמערכת פועלת בצורה עצמאית לחלוטין ואין לו כל קשר לכל סיקור שהוא.

בן-משה: "כאשר כבל מגיע אליך, יש לו ציפייה לקבל סיקור אוהד בידיעות אחרונות, מעצם היותו נבחר ציבור. למעשה אתה רותם אותו". מוזס: "אין לו ציפייה לקבל סיקור אוהד". בן-משה: "הוא אומר את זה חד-משמעית, שהוא רוצה לקבל סיקור אוהד. הוא חי מזה, הוא נבחר ציבור". מוזס השיב, שזוהי שאיפה של כל נבחר ציבור, ש"לא יטיחו בפניו ביקורת ורק יכתבו כמה הוא נהדר וכמה הוא טוב וכמה טובים הדברים שהוא עושה" – אך לא היה לכך כל קשר לחוק ישראל היום.

"אתם לא מבינים איך תקשורת עובדת", טען מוזס. "סיקור אוהד" ו"סיקור חיובי" הם מונחים מומצאים ("אני גם יכול להעריך על-ידי מי"), בעוד המונח הנכון הוא "סיקור ענייני והוגן" – למשל של הצעת חוק – שפוליטיקאי יכול לראות אותו כסיקור חיובי. אם פוליטיקאי מתלונן בצדק, הסיקור בהמשך הדרך יכול להיות מדויק יותר – אבל ענייני והוגן, ולעיתים גם ביקורתי.

מוזס שב ויצא נגד ישראל היום: "במשך שנים רבות ישראל היום הוציא סכומי כסף של מאות מיליוני שקלים במטרה לקדם רק איש אחד. לא לקדם רעיון, אלא לקדם איש אחד. גם בנט וגם ליברמן אמרו שישראל הוא לא עיתון של הימין אלא ביביתון, ובכך מישהו נתן לנתניהו הטבות בסכומי עתק". הוא אמר, שיש לראות זאת גם בהצהרתו של נתניהו עצמו, לפיה פיזר את הכנסת ב-2014 כדי שישראל היום לא ייפגע.

עוד התייחס מוזס עקרונית ליחסים בין אמצעי תקשורת לפוליטיקאים; הוא נחקר בדיוק חודש לפני פתיחת החקירה הגלויה בתיק 4000. "הנסיונות לקשור את המגעים בין פוליטיקאים לאנשי תקשורת לתחום [הפלילי] הוא בעייתי, אם אני אשתמש במילה עדינה". הוא שאל רטורית, האם ההטבות לערוץ 20 (כיום ערוץ 14) שנדונו באותה עת ייחשבו לטובת הנאה לאור הנטייה הפוליטית של הערוץ. עוד תהה, שוב רטורית, האם פרסום תמונתו של פוליטיקאי לאחר שנתן ידיעה בלעדית ייחשב לטובת הנאה.

ב-1.2.18 נחקר מוזס שוב לגבי חלק מן הנושאים עליהם נחקר בינואר 2017, בעקבות ממצאים נוספים שעלו בחקירה. החוקרים הציגו את ההיקף הגדול של התקשורת בינואר-ספטמבר 2014 בין מוזס לבין ארי הרו, לשעבר ראש הסגל בלשכתו של נתניהו (ומי שהקליט את שתי הפגישות בדצמבר 2014) וטענו, כי זה היה הציר להעברת תלונות מנתניהו על סיקורו בידיעות. מוזס השיב שאינו זוכר אם כי זו הנחה סבירה, ושב ואמר שהסיקור הושפע לרעה מן החרם שהטיל נתניהו על העיתון.

עוד טענו החוקרים, כי הרו גם היה הערוץ לתיאום בין נתניהו למוזס לגבי חוק ישראל היום ובמיוחד לכך שנתניהו לא הטיל משמעת קואליציונית וכך אפשר לחוק לעבור בקריאה טרומית. מוזס השיב, כי היה ברור לו שהחוק יעבור בשל התמיכה הנרחבת בו, כולל כל מפלגות הקואליציה למעט הליכוד. נתניהו הגיע למסקנה שאינו יכול לעמוד מול תמיכה שכזאת, מה עוד שמדובר היה ברק בקריאה הטרומית "והמשך הדרך הוא מלא חתחתים ומלא דיונים ומלא מהמורות ומלא שינויים".

החוקרים גם חזרו לאמירתו של מוזס לנתניהו ולפיה "טיפל בבנט". בחקירותיו ב-2017 הסביר מוזס, כי רק ניצל את העובדה שמספר ימים לפני כן פורסמה ב-ynet ידיעה נגד בנט. לדברי פקד עידן אבירם, מה שאירע הוא ש"בין לבין [שתי הפגישות] מקפיצים כתבה שעוד שנייה מתייבשת ונופלת במדור הכלכלי, מקפיצים אותה לכותרת הראשית". מוזס השיב, כי לא היה מעורב בצורה כלשהי באותו פרסום אלא כאמור רק ניצל אותו בדיעבד. באותה תקופה היו פרסום בעד ונגד בנט ללא כל קשר לשיחותיו עם נתניהו, הוסיף, וייתכנו שינויים בתוך האתר משיקולי עריכה שגרתיים.

נושא נוסף ששב ועלה באריכות בחקירה זו היה המגעים שניהל מוזס עם אישים שונים בנוגע לאפשרות מכירת ידיעות אחרונות. לגבי פול מרינלי, נציגו של המיליארדר לארי אליסון, אמר מוזס, כי נבחנו אפשרויות של מכירת הקבוצה כולה או חלקים ממנה, כולל מכירת מניות המיעוט של אליעזר פישמן. לדבריו, הוא לא שוחח עם נתניהו על אליסון אלא אולי עם ארנון מילצ'ן שכנראה מכיר את אליסון מלוס אנג'לס. ייתכן שעלו שמות נוספים, העיר, אך הוא התייחס לכולם "בזלזול מוחלט" – בניגוד לשיחות עם מרינלי שהיו רציניות.

מוזס סירב לומר מה היה המחיר בו נקב בשיחות עם מרינלי. אדירם טען שמוזס ביקש 400 מיליון דולר, בעוד מרינלי דיבר על 300 מיליון דולר כפוף לבדיקת נאותות; מוזס לא הגיב ורק אמר שהפסיק את המו"מ כאשר המחיר שהוצע היה נמוך מדי. הוא גם אמר, שהשיחות עם ג'יימס פאקר לא היו רציניות וכבר בשיחתם השנייה הבין זאת; הם כלל לא הגיעו לדיבור על המחיר.

לדברי מוזס, הוא שיתף את מילצ'ן בטרוניות שהיו לו כלפי ישראל היום, כמי ששוחח על כך עם אנשי עסקים ופוליטיקאים רבים. אדירם: "איזה עזרה ביקשת ממילצ'ן בנושא הזה?". מוזס: "מי שמכיר את מילצ'ן [יודע] שהוא אוהב להתערב בדברים. בקטע הזה של לרכוש חלקים מהעיתון, הוא שמח לעזור לי" ולכן נראה ששמו של אליסון עלה בשיחותיהם. אדירם שאל האם מילצ'ן תיווך בצורה כלשהי בינו לבין נתניהו, ומוזס ענה שייתכן שמילצ'ן העביר לנתניהו את תוכן שיחותיהם.

"מאוד מתאים לארנון לרצות לסדר את הדברים דרך רכישה, דרך לסדר את העניינים עם נתניהו", הוסיף. "אני חושב שמילצ'ן אז [באמצע 2014] אמר לי שכדאי שאני אפגש עם נתניהו, לדבר על היחסים בין העיתון לבין נתניהו ולנסות ליצור מערכת יחסים חדשה שכוללת נרמול של היחסים, כולל את היחסים עם ישראל היום... הייתי מאוד סקפטי, כי לא האמנתי שייצא משהו מהשיחות האלה. מילצ'ן ניסה לשכנע אותי שכן ובסוף השתכנעתי, אבל הייתי מאוד סקפטי על סמך נסיון העבר".

אדירם טען, כי בשנת 2015 התקשר מוזס למילצ'ן ואמר לו, כי אם העסקה עם אליסון לא תצא לפועל – יהיו בידיעות פרסומים פוגעניים מאוד כלפי נתניהו ומשפחתו. "אני לא חושב שזה נכון. אני לחלוטין לא זוכר שאמרתי את זה", הגיב מוזס. אדירם המשיך באומרו, כי מילצ'ן העביר לנתניהו מסר זה, ושאל מדוע מוזס סבר שנתניהו יכול להשפיע על אליסון. הוא ענה: "כי אני הנחתי שאם ארי הרו נתן לי את מספר הטלפון שלו [של מרינלי], נתניהו יודע מזה". הוא הסביר שלא התקשר בעצמו לנתניהו, שכן באותה עת הלה התנפל על ידיעות בצורה אגרסיבית ופוגענית (כלשונו). עם זאת, מוזס שב והכחיש שהעביר מסר כזה ואף אמר כי אין יסוד למחשבה שנתניהו יכול היה לקדם את המכירה.

חקירתו האחרונה של מוזס, ב-14.6.18, עסקה גם בחשד למתן שוחד לכבל. הוא נשאל שוב על שיחותיו עם נתניהו לגבי ישראל היום ואמר שקיבל ממנו תשובות מתחמקות בנוסח "אני לא יודע, אני לא בדקתי, אני אנסה את זה פה"; הוא לא האמין לנתניהו גם כאשר הבטיח לפעול, וחוסר האמון היה אחת הסיבות שביקש להגיע לחקיקה גלויה. בכל פעם בה נתניהו סבר שהייתה בידיעות ביקורת עליו, עלתה תפוצתו של ישראל היום; "כך הוא היה 'מעניש' אותנו ומנסה להרתיע אותנו מלבצע את העבודה העיתונאית".

בנוגע לכבל אמר מוזס, כי הלה "האמין בכל ליבו שצריך להעביר את החוק הזה. לולא הוא היה מאמין, לא היה עוזר אם הייתי מדבר איתו 100 פעם או 200 פעם. הוא לא היה מקדם את החוק, נקודה". הוא דחה את האפשרות שהנחה את כבל כיצד לפעול, ואמר שלא היה כל פסול במגעים ביניהם. הוא גם הדגיש, כי כבל לא ידע על שיחותיו עם נתניהו. מוזס דחה את טענת החוקרים ולפיה נתניהו אפשר את קבלת החוק בקריאה טרומית בתמורה לסיקור אוהד. לדבריו, הוא היה מעוניין בנירמול היחסים בלי קשר לחוק ישראל היום, ועל מניעיו של נתניהו יש לשאול אותו. "נתניהו הכיר אותי מספיק שנים כדי לדעת שזה לא יהיה. הוא לא ביקש את זה בכלל".

לקראת סיום החקירה שב והעלה מוזס במשתמע טענה לאכיפה בררנית. "אני לא אומר שיש בזה משהו פלילי, אני לא מטיף לפתיחת חקירה, אני מבקש את זה להדגיש. אבל יש מספר עובדות שאני רוצה לציין. ישראל היום הוא חינמון פרסונלי לנתניהו", עליו הפסיד שלדון אדלסון 800-500 מיליון שקל. במקביל קיבל העיתון סכומים לא קטנים תמורת פרסומים ממשלתיים; נתניהו מטפל בעניינים הנוגעים לישראל היום למרות שאמר בעצמו שהוא ואדלסון חברים". מוזס אמר שוב שאינו אומר שיש לחקור יחסים אלו, אלא "אני רק תמה איך בעניין שלי התקבלה החלטה אחרת ובעניין הזה החלטה כזאת".