בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
בונקר שחשפו הגרמנים בגטו ורשה [צילום: יד ושם]
|
|
|
80 שנה למרד גטו ורשה (ד')
|
|
|
|
האם המרד נכשל?
|
התשובה לשאלה זו תלויה בהגדרה של "הצלחה" - וזו נובעת ממטרותיהם של המורדים ● וגם: על עיתוי המבצע לחיסול הגטו ועל מכתבו האחרון באמת של מרדכי אנילביץ
|
השאלה היא למה אנו מתכוונים במילים "מרד גטו ורשה". המחשבה המקובלת מדברת על התקוממות הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בפיקודו של מרדכי אנילביץ, בו התאגדו תנועות הנוער של השמאל, ולצידו האיגוד היהודי הצבאי (אצ"י) של התנועה הרביזיוניסטית הימנית. שני גופים אלו לחמו בנשק חם נגד הגרמנים, השיגו הצלחות מפתיעות בימים הראשונים של המרד אך לאחר מכן נאלצו לסגת לבונקרים או לצאת מהגטו לצד הארי דרך תעלות הביוב. מרד זה נמשך, בהפסקות, כשבועיים. מהרגע בו הגרמנים עברו לטקטיקה של שריפת בתי הגטו, לא היה למעשה למורדים נגד מי להילחם, כי אויביהם הפגיזו והציתו ממרחק. חלק שני ומשמעותי מאוד של המרד היה מה שמכונה "לוחמת הבונקרים". 50,000 היהודים שנותרו בגטו הסתתרו במרתפים, עליות גג, חדרים נסתרים ועוד, וסירבו בתוקף לצאת כפי שדרשו הגרמנים. גם בשל כך עברו הגרמנים להצתה שיטתית של הגטו, ואף הזרימו גזים דרך פתחי הבונקרים שגילו. לוחמה פסיבית זו נמשכה בעיקרה קרוב לחודש, אך שרידים של יהודים המשיכו להסתתר ולהוות מטרד לגרמנים במשך מספר חודשים. התפישה לפיה מרד גטו ורשה נמשך חודש, מבוססת על כך שהוא פרץ ב-19 באפריל 1943, וב-16 במאי הורה מפקד הכוחות הגרמניים, הגנרל יורגן שטרופ, לפוצץ את בית הכנסת הגדול כאות לדיכוי המרד. אלא שבפועל, כאמור, פינוי הגטו משרידי יושביו נמשך לאחר מכן. התשובה לשאלה מהו כישלון, היא תוצר של תשובה לשאלה הפוכה: מהי הצלחה? או ליתר דיוק: מה היו היעדים? גם את שאלת הצלחתו או כשלונו של מרד גטו ורשה יש לבחון בצורה זו, שכן מטרותיהם של שני הארגונים המורדים היו שונות. חברי אי"ל ביקשו למות תוך כדי לחימה ולהציל את הכבוד היהודי, בעוד חברי אצ"י תכננו שלפחות חלקם יצליחו לצאת מן הגטו ולנסות לשרוד. השריפה השיטתית של הגטו הביאה לכך שלוחמי אי"ל התקשו עד מאוד להגשים את מטרתם הראשונית, ולבסוף החליטו לנסות ולצאת לצד הארי של ורשה; רק כמה עשרות מתוכם הצליחו. לוחמי אצ"י ברובם הצליחו לעבור לצד הארי, כפי שתכננו, אך כמעט איש מהם לא שרד עד סיום המלחמה. ואילו האזרחים נרצחו תוך כדי דיכוי המרד או נלכדו ונשלחו למחנות. מרד גטו ורשה לא הביא להפסקת הגירושים ולכל היותר כמה אלפים מבין תושביו שרדו עד תום המלחמה. מבחינה זו הוא נכשל. אך מבחינת הצלת הכבוד היהודי, אין ספק שהוא נחל הצלחה כבירה והפך לסמל בינלאומי של עוז רוח וגבורה אל מול מוות בטוח.
|
האם חיסול הגטו היה מתנה להיטלר?
|
|
כאמור, מרד גטו ורשה פרץ ב-19 באפריל 1943, כאשר הגרמנים נכנסו אליו במטרה לשלח את אחרוני היהודים אל מחנות ההשמדה. יום הולדתו של אדולף היטלר חל ב-20 באפריל, ולכן היו משטענו לאורך השנים שחיסולה הסופי של הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, אמור היה להיות מתנה ליום הולדתו. ואולם, טענה זו מופרכת מדיווחו של הגנרל יירגן שטרופ, שפיקד על דיכוי המרד, ולפיו האקציה אמורה הייתה להימשך שלושה ימים – דהיינו עד 21 באפריל. קרוב לוודאי שתחילתה נקבעה דווקא לפי התאריך העברי: ערב פסח תש"ג. הגרמנים הכירו היטב את לוח השנה העברי ופעמים רבות ביצעו פעולות דיכוי, גירושים ומעשי רצח דווקא במועדים יהודיים, מתוך סדיזם לשמו. הגירוש הגדול מגטו ורשה החל ב-22 ביולי 1942 – ערב תשעה באב תש"ב.
|
מה היה מכתבו האחרון של אנילביץ?
|
|
|
|
פסל אנילביץ בקיבוץ יד מרדכי [צילום: פלאש 90]
|
|
ב-23 באפריל 1943 שיגר מרדכי אנילביץ מכתב ליצחק צוקרמן, ששהה בצד ה"ארי" של ורשה כנציג הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). אנילביץ תיאר את מהלך הלחימה וסיים בשני משפטים ידועים ביותר: "חלום חיי קם והיה. זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו בכל גדולתה ותפארתה". צוקרמן פרסם את המכתב וקבע שהיה זה האחרון ששלח אנילביץ. אלא שאנילביץ שלח לצוקרמן מכתב נוסף, שלושה ימים מאוחר יותר. נאמר בו: "זה היום השמיני שאנו עומדים במערכה על נפשנו. גטו ורשה, אחד הגטאות האחרונים שנותרו עוד – כוּתַר פתאום אור ליום 19 באפריל על-ידי צבא גרמני סדיר, שהתחיל בחיסול היהודים הנותרים. "ביומיים הראשונים נאלצו הגרמנים לסגת, כשהם משאירים חללים הרבה. אחר כך, משהביאו תגבורות של משוריינים, תותחים ואף מטוסים, פתחו במצור רשמי והחלו להצית את בתי המגורים באופן סדיר. מספר אנשינו שנפלו ביריות, אנשים, נשים וטף שנשרפו עצום הוא. ימינו האחרונים קרבים ובאים. אולם כל זמן שיש לנו כדורים נוסיף להילחם ולהתגונן. "את האולטימטום של הגרמנים, שניכנע, דחינו, משום שאין האויב יודע רחם, ואנו – אין לנו מוצא. בימינו האחרונים תובעים אנו מכם: זִכרו איך בגדו בנו! בוא יבוא נקמת קדושת דמנו השפוך. שִלחו עזרה לאלה שיצילו נפשם מידי האויב בשעה האחרונה, כדי להוסיף ולנהל את המאבק". צוקרמן לא הכחיש את קיומו של מכתב זה, אך בצורה תמוהה ועיקשת טען שהוא נשלח שלושה חודשים קודם לכן – דבר הסותר את תוכנו הברור. לא ברור מדוע עמד צוקרמן על גירסתו השגויה, אשר הפכה לאחד מנכסי צאן הברזל של מורשת השואה בישראל.
|
|
תאריך:
|
05/04/2023
|
|
|
עודכן:
|
05/04/2023
|
|
איתמר לוין
|
|
זהו ספר, שרק שלושה עותקים ממנו מצויים בעולם. האחד באושוויץ, השני באו"ם בניו-יורק ועתה גם בירושלים, במוסד יד ושם. ספר השמות כינויו. למען האמת, המילה ספר קטנה עליו. מגמדת אותו. אפילו מוטה במקצת. זהו מיצג ענקי בן אלפי עמודים גדולים, בכל עמוד מאות שמות, משתרע לאורך כמה מטרים. למעלה מ-4.8 מיליון שמות מונצחים בו, טבוחי השואה, ומעט פרטים על כל אחד ואחת מהם. 4.8 מיליון יהודים מתוך ששת המיליונים. שמות המופיעים בסדר האלף-בית הלועזי. נאספו, נרשמו, במשך עשרות שנים. לפחות עוד כמיליון נרצחים טרם תועדו.
|
|
|
אמירה נודעת קובעת, כי ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים; בתולדות השואה לעיתים נכתבה ההיסטוריה בידי השורדים. בתיאור קורות מרד גטו ורשה תפס ותופס הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) את המקום המרכזי, במידה רבה משום שחלק ממפקדיו ולוחמיו יצאו חיים מן התופת. לעומת זאת, האיגוד הצבאי היהודי (אצ"י) כמעט ונשכח, ולו מן הסיבה שכמעט כל אנשיו נהרגו במרד ואחריו. לכך נוספו סיבות פוליטיות, המשכן של אלו אשר זרעו חשדנות ניכרת בין שני הארגונים - הראשון של חברי תנועות הנוער מן השמאל, השני של אנשי בית"ר והתנועה הרביזיוניסטית מן הימין.
|
|
|
גפרור. זה מה שהרג את טוסיה אלטמן. לא אלפי קילומטרים של מסעות מסכני חיים בין גטאות פולין וליטא. לא הלחימה נגד הגרמנים בגטו ורשה. לא הגז שהזרימו הללו לבונקר ברחוב מילא 8. לא הצעידה בתעלות הביוב אל הצד ה"ארי" של העיר. גפרור שהשליך אחד מלוחמי המחתרת, לאחר שהצית סיגריה במפעל הצלולואיד בו התחבאו כמה משורדי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). בן-רגע עלה הבית כולו בלהבות. שישה לוחמים נהרגו. אלטמן נכוותה בכל חלקי גופה, נתפסה בידי הגרמנים, הובאה לבית חולים ונפטרה ב-26 במאי 1945 אחרי שלושה ימי ייסורים.
|
|
|
ערב השואה חיו בוורשה 375,000 יהודים - הקהילה הגדולה ביותר באירופה. לאחר הכיבוש הגרמני הגיע מספרם לשיא של 460,000; עם הקמת הגטו, באוקטובר-נובמבר 1940, הם נדחסו לקילומטרים רבועים בודדים. הרעב והמחלות עשו בהם שמות ו-100,000 מתוכם נספו לפני הגירוש הגדול לטרבלינקה (יולי-ספטמבר 1942), בו נשלחו למותם 300,000 יהודים.
|
|
|
ישראל ופולין הסכימו על החזרת משלחות הנוער מישראל לפולין. משלחת ישראלית, בראשות מנכ״ל משרד החוץ, רונן לוי (מעוז), הגיעה להסכמות ראשוניות עם ממשלת פולין שפתרו את הסוגיות הנוגעות לאבטחת המשלחות ולתכני הביקורים.
|
|
|
|