השופט: עמית פרייז, בית משפט השלום בכפר סבא

המועד: יום חמישי, 19.4.12, שעה 08:30

הנושא: עניינים מקומיים

עמית פרייז נכנס לאולם ב-08:52, ללא סיבה נראית לעין לאיחור המשמעותי. הוא מתחיל את היום בתיק שעתיד לגרום לו לכעס לא מועט, בשל התנהגותם של הסניגורים, בתיק של הקמת מבנה בן מאות מ"ר ללא היתר. אחת מהם מבקשת ארכה קצרה ללימוד החומר, אך פרייז קובע שלמרות שהעיר לה על כך - היא ממחזרת בקשת דחייה שכבר נדחתה, ולכן הטיעונים לעונש יימשכו מהנקודה בה נפסקו בדיון הקודם. בתגובה הסניגורית שוברת את הכלים ומתפטרת מהייצוג, בנימוק שאיננה מכירה את התיק ואין לה מה לתרום לדיון.

פרייז מאשר, ואז קם הסניגור השני ומבקש הפסקה, כי "רק היום ראיתי את הנאשם לראשונה אחרי שבועיים". פרייז מתרגז: "התיק הזה היה צריך להיגמר ב-5 בינואר, אלמלא התביעה הייתה מבקשת חוות דעת". ואז הוא מכתיב החלטה: "לא ברור לבית המשפט כיצד הסניגור לא טרח לפגוש את לקוחו בשבועיים האחרונים, לאחר שהדיון הקודם נדחה לבקשתו בדיוק לשם כך. יומנו של בית המשפט עמוס לעייפה בתיקים האמורים להתחיל בדקות הקרובות, ולכן לא ניתן לקבל את הבקשה. הטיעונים לעונש יימשכו".

אמירה צינית ביום השואה

התובע ממשיך בטיעונים לעונש ופרייז מבקש ממנו לקצר, כי זה לא היום של עיריית רעננה אלא של רשות אחרת. "גודל המבנה מדבר בעד עצמו", הוא מעיר. לבסוף מציגים הצדדים הסדר טיעון (ולכן כלל לא ברור לשם מה נועדו ניסיונות הדחייה): קנס של 70,000 שקל, צו הריסה דחוי לשנה וקנס על תנאי של 140,000 שקל. הסניגור מעיר שלמרשו אין עבר פלילי, ופרייז מגיב: "לא נֶאמר שיש. סמוך על התובע שהוא היה מביא אם היה".

עיקר הדיון הוא בשאלה בכמה תשלומים ישולם הקנס וממתי. פרייז פונה לנאשם ושואל אותו כמה זמן הוא צריך כדי לשלם. "אני לא יכול לשלם אפילו אגורה אחת", משיב האיש. "אני ניצול שואה, אין לי מה לאכול". הסניגור נתפס לנימוק הזה: "מי שלא תפס אותו שם - תפסו אותו פה". כעת פרייז כבר ממש מתרגז, במיוחד לנוכח העובדה שהדיון מתקיים ביום השואה: "המשפט הזה היה מיותר. דווקא ביום הזה אין מקום לאמירות ציניות!" הסניגור מתנצל.

לבסוף קובע פרייז, שההסדר סביר ואף מקל, ושהקנס ישולם ב-30 תשלומים החל ב-15.7.12. הסניגור עדיין מנסה לבצע מקצה שיפורים ומבקש לדחות את המועד הראשון, אך פרייז איתן בדעתו: "התובע בא בהסדר. אתה רוצה שיהיה דיון פתוח - בבקשה, אולי הוא יקבל יותר. אנשים מתארגנים לסכומים יותר גדולים בזמן יותר קצר".

בשני התיקים הבאים מבקשים הצדדים דחייה כדי לגבש הסדר טיעון, ופרייז כמובן מסכים תוך שהוא מתאם את התאריך עם הצדדים (בשני המקרים - 21.6.12). בתיק השני מפגין פרייז קליטה מהירה, כאשר הוא מכתיב לפרוטוקול את התיקון בכתב האישום, וגם בקיאות רבה בנושא הסבוך של היתרי בנייה: "החלטת המינהל יכולה לקחת הרבה זמן", הוא מעיר כאשר התובע מציין שהוועדה המקומית זקוקה לאישור המינהל לצורך הכשרת חלק מהבנייה הבלתי-חוקית. מסיבה זו גם מוסיף פרייז לפרוטוקול את המילים "בהליכים שייעשה מאמץ להחשתם".

"יש גם הגנה של זוטי דברים"

התיק הרביעי עוסק בהקמת מחסן ללא היתר. העומס הרב כנראה אינו מאפשר לפרייז להתכונן לפני הדיון והוא קורא את המסמכים במהלכו, אך שוב מוכיח שהוא קולט במהירות רבה את העיקר. הוא פונה לנאשמת שאינה מיוצגת: "המחסן הזה כל כך חשוב לך?" כאשר היא משיבה שכבר פירקה אותו, אומר פרייז לתובע: "אתם רוצים לוודא שהיא הרסה ואז תשקלו את המשך ההליכים?" התובע: "צריך להעביר את זה למחלקה לאכיפת דיני מקרקעין".

פרייז מסביר לנאשמת: "הוא לא מוסמך להחליט על מחיקת כתב האישום גם אם הוא מסכים איתך. אם את רוצה את המחסן - תפני לאדריכל ותתחילי מחדש". הנאשמת והתובע מתווכחים בשאלה מי צריך למדוד את המגרש שלה, ופרייז מסכים שזו אחריות הבעלים: "בשביל זה יש אנשי מקצוע", הוא מעיר. כל חילופי הדברים הללו מתנהלים שלא לפרוטוקול, וכך גם כאשר פרייז מסביר לנאשמת כיצד עליה לפעול לביטול כתב האישום; "לא צריך לערב את בית המשפט", הוא מוסיף.

לפרוטוקול מכתיב פרייז את עיקרי הדברים, קובע תזכורת לתביעה בלבד ל-21.6, ואז פונה שוב לתובע: "אני מניח שאדוני נותן חוות דעת לבקשות מחיקה. אני אגיד בזהירות שלא ראיתי פה הרבה [תביעות על] מחסנים. הוא נהרס והיה לו היתר מסוים, אז יש פה סיבות טובות להמליץ בחיוב. אם לא - זה יבוא לשיקול דעת של בית המשפט ויש גם הגנה של זוטי דברים". דומה שאמירה מפורשת יותר לא יכולה הייתה להיאמר.

השורה התחתונה: שופט הבקיא היטב בנושאים ולומד במהירות את התיקים. פועל ביעילות, אם כי לחובתו יש לזקוף את האיחור הניכר. מתייחס לכל תיק לגופו ובצורה המתאימה - בתקיפות במקום הנחוץ, בסלחנות במקום הראוי.

יעילות: 7.

מזג שיפוטי: 9.