התקווה של האזרחים הערבים ישראלים

מפלגת רע"ם וחבריה אינם כוס התה שלי. במציאות הנוכחית, בה טרם הגענו לאידיאל של גר זאב עם כבש, ראוי שחמור עם גדי לא ירביץ. מפלגת רע"ם הצליחה לסדוק את חומת ההפרדה בינה לבין סיעות הבית מהימין האידאולוגי דאז ועד לשמאל הרדיקלי, תהודות לדמותו המיוחדת ויש הסבורים המתעתעת של מנסור עבאס, ראש התנועה.

אני חלוק על הסבורים כי השתתפותה של סיעה ערבית, רע"ם, בממשלה על-פי קווי יסוד ברורים הם ניסוי שכשל. לכישלון הממשלה הנוכחית סיבות רבות ומגוונות, המורכבות של השותפות עם סיעה ערבית לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, הייתה אחת מהן ולא המכרעת. אחרי המאבק הפוליטי הקשה, אחרי הדמגוגיה, אחרי הדמוניזציה, אחרי התנהגות חלק מחברי רע"ם, התבטאויותיהם הקשות נגד מדינת ישראל, צבאה המוסרי, שווה ונכון לבחון את האירוע המכונן.

הממשלה הנוכחית בלטה בעיקר במחירים הגבוהים מאוד ששילמו כל מרכיביה, באידאולוגיות שהתמוטטו, בערכים שהתרסקו, באמונות שהופרו, הדבק שחיבר בין הקצוות ויחבר גם בממשלה הבאה הוא אחד, לא לבנימין נתניהו. ועל אף המחירים הגבוהים שרדה הממשלה הנוכחית למעלה משנה, צלחה, היא מילה יחסית, שילוב של עליות ומורדות גאיות ובקעות, הרים עד להתנפצות אל הסלעים בחוף הבחירות.

גם רע"ם שילמה מחירים משמעותיים. המפלגה בה כל נציג הוא אדון לעצמו לדעותיו, לאמירותיו, לאיומיו חדשים לבקרים, לפרק, לרסק את הממשלה השברירית היו עניין שבשגרה. לראשונה בממשלה שהוגדרה על-ידי ח"כ אחמד טיבי, שהביט בעיניים כלות במעמדו החדש של ממליך המלכים, מנסור עבאס, כממשלה הישראלית-פלשתינית, חרגה רע"ם מהקו המוכר של ההתנגדות והלא.

למבקשים חיבור

ארבעת נבחרי תנועת רע"ם, מפלגת האחים המוסלמים, היחידה בעולם שנמצאת בשלטון, לא היו עשויים מקשה אחת. היו בה שונאי ישראל מובהקים לצד נבחרים פרגמטיים אשר ביקשו לחלץ את החברה הערבית מהמצוקות והחוליים אשר פשו בחברה הערבית. רע"ם הצהירה על היות מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, מדינה יהודית דמוקרטית. מנסור עבאס עמד תחת כל עץ רענן, מעל כל גבעה רמה וגינה בפה מלא, בשפה הערבית ובשפה העברית את המפגעים.

חבריו לרשימה נהגו לרוב כמנהג המסורת של אנשי הלא לא, ההנהגה הערבית ישראלית בדמות הרשימה המשותפת אשר מובילה קו ברור של בדלנות, פלגנות, לאומניות. בניגוד לרשימה המשותפת ולחלק מהקיצוניים בתנועת רע"ם, מנסור עבאס דיבר בשפה אחרת, עם טונציה אחרת, קול שהיה זר בשיח הישראלי. בל נתבלבל לרגע, אין המדובר בחובב ציון ואף לא בערבי ישראלי הגאה בישראליותו, מדובר באזרח שמועצת השורא והאחים המוסלמים הם לחם חוקו, אשר בעצם נוכחותו בממשלה הקשה על קיום מבצעים צבאיים, על-פי עדות שר מהקואליציה המשותפת.

ובכל זאת, נוצרה הזדמנות להבדיל בין הרשימה המשותפת אשר מעולם לא תעז להעלות על דל שפתיה כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית, לא אמירה ולא הרהור. ערביי ישראל ראויים להנהגה אשר תראה אותם, את צרכיהם, את מצוקותיהם, תפסיק לנאום ולהיאבק למען מי שלא בחרו בהם, והם מינו עצמם לשליחיהם במלחמת הקודש במדינתה היהודית הדמוקרטית.

מנסור עבאס וכל מי מערביי ישראל, אשר אינו יושב במחשכים עם נציגיו של מכחיש השואה, מממן המחבלים ובני משפחותיהם, ופועל להמשך מיטוט היציבות הפוליטית בישראל, מתערב ברגל גסה בבחירות, הוא בר שיח במישור הפוליטי, אזרחי, לאומי. הקיום המשותף במדינת ישראל הוא קיום אסטרטגי וחיוני ביותר בחברה על כל מרכיביה.

ערבים ישראלים, המכבדים את המדינה, מוסדותיה וסמליה המבקשים חיבור, המבקשים שילוב, בהחלט יכולים להשתלב בפסיפס הפוליטי במדינת ישראל, מנסור עבאס, על-אף התבטאויות עבר, ביקורי עבר, היה הנחשון שפער את הסדק, עכשיו מוזמנים האמיצים בחברה הערבית אשר קצו במצע השנאה, הטרור, האיבה, הזעם הבלתי נשלט, להצטרף לפוליטיקה במדינה היהודית דמוקרטית. מפלגה אלטרנטיבית לרשימות הערביות הנוכחיות, תהיה ברכה בראש ובראשונה לאזרחים הערבים הישראלים אשר שוב ושוב מצביעים לאותה הנהגה ובכל פעם מצבם רק מחמיר.