לאן הגענו

בנפשנו הדבר

מה המשותף לבן שרצח לאחרונה את אמו לדוד שרצח את אחיינו הרך בשכונת רמות בירושלים? התשובה היא, שני הרוצחים היו מעורערים. בנפשם. אין ספק שהרצח מעיד על מידת מסוּכנותם למשפחתם ולחברה.

אז איך זה שהשניים הסתובבו חופשיים בתוכנו, ולא אושפזו במחלקה סגורה במוסד פסיכיאטרי? למרבה הצער הכרוניקה הפסיכיאטרית יודעת לספר על לא מעט חולי נפש רוצחים, ששוחררו לביתם לאחר שמידת מסוּכנותם לא אובחנה על-ידי המטפלים (תופעה הפוכה לתסמונת קן הקוקיה, שֶבָּה הפסיכיאטרים מאבחנים אנשים בריאים כחולי נפש), וּבכך באבחנה הרשלנית השגוייה שלהם, נתנו הפסיכיאטרים בעקיפין שלא מדעת יד לרצח.

והשאלה היא: איפה הפסיכיאטרים? מדוע אבחנתם הרפואית לא אחת שגוייה ועלולה להיות קטלנית וַהרַת אסון? האם לא הגיעה השעה שמקרי הרצח שבוצעו בידי חולי נפש מסוכנים ידליקו נורה אדומה בקרב הקהילה הפסיכיאטרית בפרט וּמשרד הבריאות בכלל על חשיבות האבחנה הקלינית הנכונה כדי למנוע את הרצח המיותר הבא? אולי יש צורך ברענון דיאגנוסטי? ואולי צריך להעביר קורס יסודי ומקיף לסטודנטים ולמטפלים בנושא זה? ואולי בכלל עליהם לחזור לספסל הלימודים וּלהתמחות בַּסוּגייה? ואולי על משרד הבריאות להחמיר את הקריטריונים לקבלת פסיכיאטרים לעבודה

לא ייתכן שהפסיכיאטרים יתנערו מאחריותם המקצועית לנושא כאוֻב זה. יש לשים סוף לתופעה קטלנית עגומה זו, כי בנפשנו הדבר. לתשומת לב שר הבריאות ואיגוד הפסיכיאטרים בישראל ובעולם.

אוהבים לשנוא את ביבי

בכלי התקשורת חוזרים ושומעים על האידיאולוגיה - רק לא ביבי. אידיאולוגיה? הצחקתם אותי. הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: שנאת הביביזם, המוּנעת מסיבות פרסונלית גרידא. התופעה מאפיינת אנשים מתוסכלים אכולי שנאה בכלל, ולאיש בפרט, וּבמיוחד פוליטיקאים, אישי ציבור ועיתונאים קטנים, שאוהבים לשנוא את ביבי.

אין ספק שהצלחתו של ביבי כמדינאי דגול בארץ וּבעולם, שהם אינם מסוגלים להיכנס לנעליו הגדולות, מעוררת את בלוטות הקנאה היוקדת בקרבם, וזו מזינה את השנאה הפתולוגית שלהם כלפי האיש המבריק והמנוּסֶה. השנאה האישית מתורגמת אצל הפוליטיקאים לאידיאולוגיה שקרית, בדיוק כשם שאינטרסים פוליטיים מתורגמים אצלם לשליחות ציבורית, כביכול.

כשהשנאה הפרסונלית הזאת עטופה בכלי התקשורת בהילה אידיאולוגית, הרי העיתונאים מעניקים בכך פרס לשנאה, לאגו, למניעים האישיים הפסולים ולשקרים המסתתרים מאחורי ההצגה והתדמית האידיאולוגית של הפוליטיקאים וּמעניקים להם לגיטימציה ציבורית רחבה, ובכך מקַבְּעים את התופעה הנלוזה. צריך לומר את האמת קבל עם ועדה, וּלהדהד אותה תחת כל מיקרופון רענן: לא ביבי, שנאת הביביזם היא שהמיטה על הציבור חמישה סְבָבֵי בחירות מיותרים יקרים וּבזבזניים מהקופה הציבורית, שסופם מי ישורנו.

יתרה מכך, שמתם לב (ןאיך אפשר שלא), השנאה הפתולוגית לביבי מתעטפת גם בצלופן מרשרש של טהרנות, כשהפוליטיקאים מכריזים מעל כל במה אפשרית: לא לביבי, המואשם בשלושה כתבי אישום, שחלקם אגב כבר הוכח כְּמופרך וַחסר כל יסוד, וזאת בשעה שהחוק מתיר לראש ממשלה לכהן בתפקידו, וחֶזקת החַפּוּת עומדת לו כל עוד לא הורשע. אלא שהמתחסדים הללו הם קתולים יותר מן האפיפיור כבר אמרנו?

זו בדיוק הסיבה שעל ביבי - ראש המפלגה הגדולה ביותר, שנבחר על-ידי שני מיליון איש, לא לפרוש, ולהתעקש לא לרדת מהבימה הציבורית. ושיסורו כל הקנאים. זה גם נכון לפי חוקי הדמוקרטיה. וּבא לציון גואל.

בקטנה

מיהו המציל הלאומי? תשאלו את בני גנץ ושות'. רק הוא יוציא את עם ישראל מהבוץ ויתן לו מזור. אז מה חדש? טוב, הנחתום,ורק הואֵ, מעיד היטב על עיסתו הפרסונלית. וכל השאר היסטוריה