תערוכות הסתיו בפריז

יריד פריז+

חברת האמנות 'ארט באזל' תפסה את מקומה של החברה הקודמת 'פיאק' שניהלה את יריד האמנות העכשווית בפריז. מאחר שהגרנד פלה עובר שיפוצים בשנתיים האחרונות מתקיים היריד במבנה מיוחד ("אפמראלי") שהוקם בשדרות מרס, מול האייפל.

הניהול החדש גייס מציגים וקונים חדשים וכבר ביום הראשון הוכרז על היקף מכירה "יוצא מהכלל". קשה להצביע על טרנדים מיוחדים באמנות שהוצגה כאן. ניכר כי פנו למכנה המשותף, הטעם הכללי. זה מתבטא במיוחד במקום הנכבד שהוקצע לחב' התיקים של לואי ויטון שהציגה כאן שורות של תיקים אותנטיים שייצרה במשך השנים. תיקים קטנים עם מגע "אמנותי" של חיקוי יצירות מופת כמו אלו של ואן גוך ועוד. עם זאת נמכרו כאן גם עבודות קלאסיות יקרות כמו של פיקסו, לג'ה, קית' הרינג ועוד.

הצייר האפרו אמריקני קונדה ווילי זכה כאן, כמו במוזאון אורסה, להצלחה רבה. הצגת דמות אפריקנית על-רקע טפט פרחוני עשיר הפך כבר לטרנד. ראינו זאת גם בארץ בכמה תערוכות בגלריה גורדון.

היריד יוצא גם מתחום הקירות לגני הטווילרי. שם מוצבת עבודת פסיפס צבעונית של האמנית הצרפתיה ניקי דה סנט פאל. פסל אחר, מעורר מחלוקת, מציג את האייקון הצרפתי 'חירות' עם הלפיד ביד (שניתן גם לניו-יורק כפסל החרות). כאן 'חירות' כורעת על האדמה ונדמה כי כשלה. אולם הפסל מכנה את היצירה 'ממפלה לתקומה'. כלומר, למרות התחושה הפסימית יש תקווה.

אמנות הלבוש במוזאונים פריז


פרידה קאלו, "מעבר לתדמית"

פריז היא, כידוע, גם בירת האופנה. יוצרי אופנה צרפתים מטפחים בית אופנה/מוזאון משלהם, כמו דיור, איב סאן לורן ועוד. אך אמנות הלבוש זוכה לתצוגות כבוד במוזאונים יחודיים בפריז. 'גלריה' הוא שם של מוזאון אופנה בפריז המעלה תערוכות של מיטב האופנאים בעבר ובהווה. כרגע מוצגת בו תערוכה של בגדי האמנית ילידת מקסיקו פרידה קאלו (1907-1954). לצד הבגדים בצביון ספרדי מסורתי, כפרי, חצאיות ארוכות, רחבות, עם טלאים או רקמה, מוצגים גם בגדים אופנתיים נוצצים שיצרה עבורה חברתה יוצרת האופנה.

לצידם מוצג גם המגף האדום המיוחד שנעלה קאלו שסבלה ממחלת הפוליו ואח"כ מחבלות קשות בגופה עקב תאונת דרכים. הציורים בהם ציירה את עצמה כבולה לסד ברזל לחיזוק הגב והחיבורים שלה למשאבות דם מעוררי צער על גורלה. ייתכן שכיום היה ניתן לטפל בגופה טוב יותר והייתה סובלת פחות. לא פחות תקשורתיים היו יחסיה עם בעלה האמן המקסיקאי הנחשב דייגו ריברה. ריברה בגד בה בגלוי וכתגובה, גם היא יצאה עם גברים ונשים. יחסיהם ידעו עליות ומורדות, גירושים, נישואים מחדש והתפייסות. יחסים שהוסיפו על כאבה של קאלו שניסתה להתגבר על כך בשתייה ומשככי כאבים. היא נפטרה בגיל 47. קאלו זכתה להכרה אמנותית רק אחרי מותה. הדיוקנאות העצמיים שלה הפכו לאייקונים והיא אף הונצחה בסרטים על חייה.

יש לציין כי מוזאון 'גלריה' ערך תערוכה לזכרו של אלבר אלבז, שמתקיימת גם בארץ, בחולון.

אופנה "מהממת"

"שוקינג! העולם הסוריאליסטי של אלזה שיאפרלי", כך קוראת הכותרת לתערוכה של מעצבת האופנה האיטלקית הנודעת בשנות ה-20 וה-30 במוזאון לאמנות דקורטיבית בפריז. כהמשך של מוזאון הלוברה ומשקיף לגני הטווילרי, מוזאון זה אוצר תערוכות מרהיבות בתחומי העיצוב, הגרפיקה והאופנה. היוצרת השתייכה למלייה של אמנים ידועים כמו מאן ריי, דאלי, ז'אן קוקטו והושפעה מהם. מאידך-גיסא, אופנאים בני זמנינו כמו איב סאן לורן, גוטייה, גאליאני ולקרואה הושפעו ממנה.

הבגדים שעיצבה היו אולי גרנדיוזיים לזמנה, אך כיום הם נראים אקטואלים, בני זמנינו להפליא, גם לאחר 100 שנה! לא יאומן.