מה למדנו מפרשת בני סלע?

סלע הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בדצמבר 2000, ההרשעה היתה לאחר משפט שנמשך כשנה ולאחר שהודה בביצוע 13 מעשי אונס אכזריים (בתמורה למחיקת מעשי אונס נוספים מכתב האישום) ובעקבותיה הוטלו עליו 35 שנות מאסר. עונשו של סלע הוא החמור ביותר שנגזר אי פעם על אנס בישראל.

בריחתו מגלה כי משהו חולה מאוד במערכת וזה לא רק בני סלע... הבריחה המתוקשרת מלמדת עד כמה נכונה אמירתו של השופט ברנדייס שאמר כי: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר...". היות ואור השמש שזף את אופן התנהלות המערכת, גילינו כי שירות בתי הסוהר מנהל אגף מיוחד של שירותי הסעות לדיונים משפטיים.

על פניו ברור כי האסירים המשועממים משיגרת הכלא הלא נעימה מבקשים כל תירוץ לצורך גיוון חייהם על-ידי הסעות וטיולים לבתי משפט ברחבי הארץ. מתברר כי מעל 100 אלף ליוויים לימי דיונים משפטיים נערכים במהלך השנה, במסגרת כל דיון כזה מוסע האסיר בליווי של שירות בתי הסוהר והמשטרה אל בית הדין ומעסיק סוהרים, שוטרים, משפטנים ושופטים סביב כל דיון ודיון תוך הוצאות כספי ציבור והענשה כפולה נוספת של הציבור הזקוק לבתי המשפט כהגנה מפני הפשע: עונש המתבטא בסתימת המערכת בעתירות שווא לרוב והוצאת כספי ציבור בחיפושים אחר העברינים הנמלטים במהלך ההעברות התכופות.

כל מנהל מתחיל היה טורף את הקלפים בנקודה זאת ולפחות מארגן חדר לועידת-וידאו או צוות שיפוט תורן שיגיע לבתי הכלא למטרת שמיעת עדויות ועתירות, במקרה של סלע כשמדובר בדיונים בבית הדין לעבודה נשאלת השאלה איזה בעיות תעסוקה יש לאדון? וכי מה יש לאדם שאמור לבלות את 30 השנים הבאות בכלא בבית הדין לעבודה? הבירור בפרשה מעלה עוד ועוד כשלים; מדוע עבר זימון לדיון ביום שישי בו לא מתקיימים דיונים ללא בדיקה נוספת? מדוע לא אומתה ההזמנה? מדוע הוצא אסיר מסוכן ללא הקפדה על נהלי אזיקת רגליים? מדוע כוח הליווי לא מקצועי ולא מספיק? מדוע חומת חצר האסורים בבית המשפט נמוכה מדי ואינה מוגנת בגדר מספיקה? ועוד ועוד...

במגזר הציבורי המושחת בישראל חסרים מנהלים טובים בעלי ראייה מקיפה יכולת ואחריות אישית, בקיצור "ראש גדול", אחת הסיבות להעדרם של מנהלים כאלו היא בהיותם סכנה קיומית לשחיתות וחוסר יכולת - זאת הסיבה שהם נרדפים, מנוצלים, מבוזים ופורשים בתיסכול.

עד כדי כך הם חסרים מנהלים בעלי אחריות וכישרון שלא נותר אלא לבחור לוועדת הבדיקה אותה מינה השר דיכטר את האלוף (במיל.) עמוס ירון. עו"ד יוסי דר ריענן את זכרוננו כי ירון עצמו נחקר על-ידי ועדת כאהן שחקרה את הטבח בסברה ושתילה. עמוס ירון היה באותם ימים מפקד האוגדה ששלטה על סביבות מחנות הפליטים בבירות. קטע מעדותו יכול לשמש את הנחקרים בפרשת בריחת סלע גם היום:

"הטעות היא, איך שאני רואה את הנושא הזה, הטעות היא של כולם. היתה פה קהות חושים של כל המערכת... פה היתה קהות חושים של כולם בנקודה הזאת חד וחלק. לא שום דבר אחר... אני לא בסדר אני מודה. אני לא בסדר... איך זה יכול להיות שמפקד אוגדה עומד בשטח ולא יודע שפה רוצחים... אם זה הוא - שיילך! איך יכול להיות דבר כזה? למה הוא לא ידע? למה חושיו היו קהים? בגלל זה הוא לא ידע את זה והוא לא עצר את זה... אני בא אל עצמי בטענות... אני מודה פה מעל הבמה הזאת, החושים של כולם היו קהים, זה הכל!".

היות וירון ידע בשעתו לטעון טענות כמו "הטעות היא של כולם" והצליח לחמוק מאחריות אישית הוא הפך לאישיות רצויה ב"חנות החרסינה" של הרשלנות הישראלית והיום הוא מוזמן לשבת בצדו המכובד של שולחן החקירות - מעניין מה יהיו מסקנותיו הפעם ואם יקבל טענות מופרכות כמו "הטעות היא של כולם" - כלומר האחריות היא של אף אחד...