לקול הצפים והצפות

יום הבחירות מתקרב, זהו יום הבוחר, אני מנסה בכל ליבי ובכל דרך למצוא את הבית הפוליטי שלי, את המפלגה שלי, וקשה לי, פעמיים, פעם אחת בגלל שיש לי דעה פוליטית מגובשת, אולם אף גוף פוליטי מגובש עוד לא אימץ אותה ופעם שנייה בגלל שאני רוצה למלא את חובתי הדמוקרטית ולהצביע, אבל למי, למי אני אתן את קולי היקר ורק אחד הוא. מה עושים כולם? איך מחליטים? אני מביט קצת בדומים לי סביבי ורואה את אותה צרה (צרת רבים היא נחמת טיפשים) העובדה שאנשים סביבי מתקשים להחליט למי להצביע, לא מקרבת אותי להחלטה. חבר סיפר לי על "מצפן הבחירות" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כלי אינטראקטיבי נחמד, שאלון שמסייע לתוהים ולטועים למקם את עצמם במפה (האילמת) של הפוליטיקה הישראלית, עניתי על השאלון, לחצתי והמחשב שלי נתקע, אולי זה סימן למשהו.

בקיצור, נשארו ימים ספורים לבחירות ואני חייב לקרב את עצמי להחלטה, אז חשבתי לבנות לעצמי מד-פוליטי-ישראלי, כלי עבודה שלא מחובר למציאות, כך שיוכל להתאים בדיוק למציאות הישראלית. החלטתי שהמד-הפוליטי יורכב מהמציאות היום-יומית שלי כאדם מן היישוב, אז פירקתי את היום שלי לחתיכות סבירות, הנחתי אותן על השולחן ללא סדר חשיבות, הדלקתי פרוז'קטור ובחנתי...

בוקר טוב, את היום אני מתחיל כמו כולם עם המים - במקלחת, בגילוח ובצחצוח, כל טיפת מים שזורמת אני מוצף ברגשות אשם, הלוואי והכנרת הייתה מוצפת כך במים. אני מכין לי כוס קפה ויוצא לגינה, בגלל השקט בחוץ אני שומע את החסה צועקת, "גבר, מה קורה? תהיה בן אדם, תן טיפת מים". מי מהמפלגות והמנהיגים יטפל בבעיית המים של ישראל, מישהו שמע את צמד המילים מים ופתרון ביחד במערכת הבחירות הזו?

אני לוקח את הבן שלי לגן - ובדרך חזרה חושב על החינוך שלו, ועל הזמן שהנסיך שלנו באחריות מערכת חינוכית כזו או אחרת. בוא נגיד שיהיה נגיד, כמו בבנק ישראל לצד שר האוצר, כך יהיה נגיד חינוכי שיפעל לצד שר חינוך, נגיד שישמור עלינו שמערכת החינוך לא תקרוס, שבית ספר לא יפשוט רגל חינוכית, מישהו שיגיד לנו בצורה ברורה במסיבת עיתונאים, שאף בית ספר לא יקרוס בישראל, כפי שעשו עם הבנקים, מה מציעות לנו המפלגות בתחום החינוך שלא שמענו קודם?

חוזר מהגן ורץ לקנות לחם אחיד, חלב ועיתון בשני שקלים (תודה לישראל היום!), מציץ בכותרת וקורא ששר הביטחון מעריך ש"הטפטוף" מעזה יימשך ובכלל זו שנת בצורת. אני חוזר דרך תיבת הדואר, רואה צו מילואים, האימון יתקיים בפברואר, מה לעשות, חייבים להתאמן לקראת ה"צו 8" הבא, מי מהמפלגות והמנהיגים יכול לומר לנו מתי המבצע הבא, כמה צנטריפוגות שווה פצצת אטום?, ומכמה כבר לא נסכים, מילואים זה לא פשוט, צריך להתארגן עם משפחה, מטפלת.

הכלבה מוציאה אותי לסיבוב, אני רץ עד שכואב לי הצד ומבין שהבריאות שלי לא כמו שהייתה פעם, היום כדי להיות בטוח שאתה בריא אתה צריך מתורגמן מסלולים בקופת חולים (זהב, שיא והכי) תגיד לי באיזה מסלול בחרת - אני אומר לך כמה זמן תחיה. חוק בריאות ממלכתי נותן לנו שירותים כמו חבילת בסיס שמורכבת מהערוץ הראשון, ערוץ הקניות וערוץ ההיסטוריה. מי ידאג לבריאות של המשפחה שלי? אצל מי מהמפלגות והמנהיגים נמצא במצע התייחסות לעובדה שכל משפחה שלישית בישראל מתפרקת, כי אין מי שיחבר. מה יחבר את הקהילה בה אני חי, איזו סיעה תשקיע (לא רק תקציב, גם יחס) בתושבים פעילים בקהילה. מה יקדם קהילה אחראית שעושה לה תוכן, וחוסכת לעצמה התעסקות בתוצאות של חוסר תוכן. בכל קהילה יש את המשוגעים לדבר, המובילים שלה, איזו מפלגה תאתר ותצמיח אותם?

טוב, מה קהילה עכשיו, אני מאחר לעבודה, אמצעי התחבורה שלי מאוד מגוונים, מתחילים באוטובוס לרכבת, הפריטו את התחבורה הציבורית, והחברה הזוכה מעניקה שירות לציבור לפי התקן העות'מאני, אוטובוס אחד בזריחה ואחד בשקיעה. כשאני מגיע סוף סוף לתחנת הרכבת, יש שביתה (סיפור אמיתי מהשבוע), אף אחד לא הודיע, אין ברירה, נוסע ברכב ומהרהר במאות ההרוגים ואלפי הפצועים בכבישים כל שנה, נוסע חצי שעה ואז נעצר בפקק, כל יום אני מרגיש יותר את הפער הגדל בין מספר כלי הרכב, ליכולת הכלה של התשתיות הקיימות. בקצב הזה, יום יבוא ונעמוד לפתע בפקק ושם נחיה באושר עד עולם. למי מהמפלגות יש יעדים כתובים ותוכנית פעולה בתחום התחבורה, מי ידאג שמי שנוסע ברכבת לירושלים לא יצטרך להביא אוכל ושתייה לשבוע?

לא תאמינו, הגעתי לעבודה - אני נווד מודרני, יומם בהגדרה, עובד בעיר ביום ובורח לגור בכפר בלילה, מבקר בעשרה ארגונים שונים בממוצע בשבוע, פוגש הרבה עובדים ושואל, מי מהמפלגות הציבה מטרה פרלמנטרית, לדאוג שמי שיעבוד בכבוד, יגמור את החודש עם שכר מכבד? ויחזור הביתה שמח. חזרתי הביתה, בחרנו לגור בשכירות, הכי טוב שכירות, אבל מתי בכל זאת נוכל לקנות בית משלנו? אם יש לנו הרבה נאמנות האם מישהו יסייע לנו לבנות בית קטן? מתי יפחיתו שליש על התנהגות טובה במשכנתה, אפילו בשב"ס למדו את הטריק.

בדרך לתלות את הכביסה אני מציץ במוסף תרבות ופנאי, תזכירו לי איך בודקים את הנושא הזה? איזו מפלגה תקדם בישראל תרבות של פנאי ופנאי לתרבות, מה יגרום לישראלים לראות סרט ישראלי לפני שהוא זוכה באוסקר, איזו מפלגה תביא לנו אוסקר, אל תורידו מיסים, תביאו אוסקר.

ואז, לפני שאני מתרסק במיטה, כמו כל מי שאין לו פנאי, אני מוצא לי זמן לטלוויזיה - "האח הזקן", איפה הערוץ הראשון? איפה הערוץ הממלכתי? איפה הכסף? לאן העלימו לנו את החצי השני של האגרה. בשביל זה קמה הרשות "האח הגדול" השנייה - אין בשורה ולא ברור מי ירסן את "תוכן הכסף הגדול" שמביס כל הזמן את התוכן האחר, מי יצליח להעמיד ערך חברתי לצד מדד רייטינג ולקבל החלטה נקייה מדעתם של בעלי המניות? מי האח האמיץ שיבנה מדד תוכן שמשלב בין ערך, מסר, הגשה ויזואל ורייטינג ויצליח להעמיד לוח שידורים בהתאם?

הבהרה - שורות אלו מקרבות אותי לעובדה שחובה ללכת להצביע, צלמו את המשפחה שלכם, את היום שלכם, צלמו את החברה והמדינה שלנו, תחליטו מה חשוב לשנות, תבדקו, תחליטו ו"לכו להצביע !!!", בערב תוכלו לצפות בכל הערוצים במופע המדהים של חנוך סמית ומינה צמח "בחרת, תראה מה קיבלת".