ישמעאל, עשו והפרפר

אחת התגליות הגדולות ביותר במאה הקודמת היא המדע החדש והמהפכני ששמו "קאוס". בבסיסו הרעיון הינו שמערכות "קאוטיות" הינן רגישות מאוד לשינויים קלים ביותר בתנאים - כך ששינוי קל ביותר בתנאים מוביל לתוצאות גדולות ובלתי צפויות מאוחר יותר באותה מערכת.

דוגמה ידועה הינה "אפקט הפרפר" שעל-פיו כאשר פרפר כלשהו מנפנף בכנפיו בסין, כדוגמא, לפעולתו זו השפעה מהותית על מזג האוויר בישראל, כדוגמא, ככל שזה נשמע אבסורדי, זו האמת המדעית - כי מזג האוויר הוא דוגמה קלאסית למערכת קאוטית.

ברם, מה הקשר בין ההקדמה שלעיל לבין דבר תורה שאני מנסה לקדם? ואכן, לדעתי, ההיסטוריה האנושית הינה גם היא מערכת סמי-קאוטית. מחד-גיסא, מעשה קטן שנראה כמעט ללא משמעות יניע שרשרת של תגובות שיובילו אחרי חלוף הרבה שנים לשינויים דרמטיים ביותר על האנושות כולה או על חלק נכבד ממנה. ומאידך-גיסא, מכיוון שהקב"ה לא מתעלם מן התוצאות הקאוטיות ולא מאפשר להן לסטות יותר מדי מן הכיוון והדרך שהוא מנווט את האנושות לקראתה, התוצאה היא סמי-קאוטית, או קאוטית עם שוליים רחבים של הכוונה אלוקית.

הדוגמאות הקשות ביותר בהקשר לעם ישראל, שהחלו כמעשים קטנים לפני כ-3,000 שנים, קשורות לאבות האומה. במקרה הראשון, הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שלמרות היותו ערירי, מצב זה לא יימשך לנצח "כי-אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" (בראשית טו, ד). לאברהם הייתה אשה ושמה שרה. הקב"ה התכוון לתת לאברהם בן במצבו בעת ההיא - כבעלה של שרה אשתו.

בסוגריים יש לציין שחז"ל קבעו שכאשר הקב"ה בישר לנביא נבואה אישית (ולא לאומית), כפי שעשה לאבות, הם הקפידו לשמור אותה לעצמם, בהנחה שאם חפץ היה ה' שבני זוגם יידעו על כך, היה ה' מוסר את הנבואה להם בעצמו, או מוסר אותה כאשר הם נמצאים ביחד עם בני זוגם. ולכן, מכיוון שאברהם לא סיפר לשרה על הבטחתו של ה' בברית בין הבתרים, שיהיה לו בן, שרה, שהייתה לחוצה מאוד מעקרותה, מסרה לו את שפחתה כדי להיבנות ממנה.

וכך נולד ישמעאל, אותו ישמעאל שרק בגלל ייחוסו המיוחד כבנו של אברהם, ה' הצהיר כלפיו: "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אֹתו והפריתי אֹתו והרביתי אֹתו במאֹד מאֹד ונתתיו לגוי גדול" (בראשית יז, כ).

היום, עם ישראל והעולם כולו נמצאים במלחמה קיומית ממש נגד צאצאיו של ישמעאל, כי "ידיו בכל" ועדיין לא הגענו לנקודת התקווה ש"יד כל בו". כל המצב הזה בא, מחד-גיסא, מן החסד שאברהם ביקש לעשות עם אשתו שרה, ומאידך-גיסא, מאי מסירת נבואת הברית והבטחת ה' על-ידי אברהם לאשתו - שהוא יהיה אב לבן, כפי שהוא היה, כבעלה של שרה. מעשה קטן היה לקחת את הגר לאשה - נפנוף פרפר, לכל היותר. ברם, היום 3,737 שנים לאחר-מכן, ישמעאל שולט על חמישית מאוכלוסיית העולם ומאיים על יציבותו של העולם כולו.

דוגמת אפקט הפרפר השני קרתה כאשר רבקה קיבלה מה' את הנבואה ששני גויים בבטנה. "ורב יעבֹד צעיר" (בראשית כה, כג). שוב, רבקה לא שיתפה את יצחק בעלה בנבואה ההיא, והוא האמין שעשו ראוי לברכות הבכורה למרות היותו רשע, ועל כך בירך אותו. שוב, מעשה כביכול קטן שקרה לפני 3,000 שנה. ברם, התוצאות החמורות שבוצעו על-ידי צאצאיו של עשו לא איחרו לבוא. עמלק, נכדו של עשו, היכה את בני ישראל מייד עם צאתם ממצרים. ומאוחר יותר שוב היכה בהם קשות כאשר המעפילים ניסו להיכנס לארץ אחרי חטא המרגלים. על-פי חז"ל, רומי הינה אדום, אדום הוא עשו ורומי אחראית לחורבן הבית השני ולגלותנו מארצנו זה כמעט 2,000 שנה.

אין בכוונתי להביע ביקורת על אבותינו הקדושים מעבר למה שנכתב על-ידי חז"ל, אלא לציין שמעשים, כביכול קטנים - שנבעו מכוונות טובות, מונפו על-ידי הזמן ואפקט הקאוס ההיסטורי לבעיות גדולות ביותר לעם ישראל ולאנושות כולה. למעשה, גם חז"ל הבינו את רעיון הקאוס, אם לא את מלוא מנופו ההיסטורי, כאשר הם ציינו שבימים כתיקונם "אבות אכלו בֹסר ושִנֵי בנים תקהינה" (ירמיה לא, כח).

המסקנות המתבקשות מרעיון הקאוס הינן במישור הלאומי והאישי. במישור הלאומי, יש להשלים עם העובדה שאת מה שנעשה אי-אפשר להשיב לקדמותו כי ההיסטוריה הינה בלתי הפיכה. אבל יש ללמוד מן העבר -- אפילו העבר הלא כל-כך רחוק - ולהפיק את המסקנות המתבקשות כלפי העתיד.

לדוגמא, כאשר מדינת ישראל הסכימה להשאיר בגבולותיה ב-1948 כ-100,000 ישמעאלים, האם מישהו מבין המדינאים דאז נתן את הדעת על האפשרות שתוך 60 שנה הם יהיו 1.2 מיליון, מספר המאיים על אופיה היהודי של המדינה ובטח על עתיד הגליל והנגב? מה תהיינה התוצאות לגבי מדינת ישראל תוך 100 שנה אם נסכים להקמתה של מדינה ישמעאלית ביהודה ושומרון? האם נוכל לשרוד את תוצאותיו של מהלך כזה, או שמא הפרפר הקטן יהפוך למפלצת שתאיים לטרוף אותנו ולהחריב את הבית השלישי?

במישור האישי, לקאוס יש השלכות חשובות ביותר. על כל אדם לדעת שלמעשו יש חשיבות גדולה מאוד, כי לכל מעשה חיובי ושלילי יש השפעה גדולה ביותר על שרשרת אירועים שכיוונה יכול להיות לטוב או לרע, וגם לעבור מהמישור האישי הפוקד יחידים בלבד, למישור הלאומי המשפיע על החברה כולה. לכל אחד ואחד מאיתנו יש את הפוטנציאל הפרפרי להשפיע על העולם בצורה בלתי ניתנת למדידה.

יהי רצון שכל אחד מאיתנו ייקח את עצמו ברצינות יתרה, ויפנים את העובדה שיש בו את כח הפרפר לשנות את עצמו ואת העולם כולו ללא הכר, לטוב ולרע, במצעד ההיסטורי הגדול של תיקון העולם במלכות שדי.