לאחרונה נפתחה תערוכת ציורים בתל אביב, בחסות בית ברל. בתערוכה זו מציגים 23 ציירים את עבודותיהם האמנותיות. הצייר הידוע ביותר לציבור הרחב הוא יאיר גרבוז. אנשי קבוצה זו, ובראשם גרבוז, ידועים כאנשי שמאל.
שם התערוכה: "איווט". כבר שמה מעיד על הנושא המרכזי שלה - אישיות פוליטית, שר חוץ בממשלת ישראל, יו"ר מפלגה לגיטימית אשר לה 15 חברי כנסת, המייצגים כחצי מיליון אזרחים. מדובר כמובן במר
אביגדור ליברמן. במילים אחרות: נשוא התערוכה הוא אישיות פוליטית, וכוונת משתתפיה הבלעדית היא להתקיפו אישית, וכפועל יוצא, כמובן, גם את משנתו. התקפה זו נעשית במסווה של "אמנות".
כיצד, ובאיזו דרך בחרו בית ברל והאמנים הנ"ל להגשים את מטרתם? נבדוק.
שם התערוכה "איווט" - מעיד על מהותה. זו בחירתו של בית ברל.
הופקה גם כרזת פרסום. הרקע של דף החזית לאורכו ולרוחבו, מודפס בצבעי אדום ושחור כהים, המשדרים אלימות וכוח. צבעים אלה מזוהים עם הגרפיקות, הסמלים, והדגלים בימי הרייך השלישי.
המילה "איווט", הן בעברית והן באנגלית, מעוצבת בגרפיקה של אותיות גותיות, המאפיינות ומזכירות כרוזים וחומר תעמולה בו השתמשו הנאצים בימי הרייך השלישי. מאות אלפי ניצולי שואה החיים עימנו כיום, מיד רואים בעיני רוחם אותיות איומות אלה המעלות בלבם זיכרונות נוראיים.
תיאור קצר של מקבץ עבודות המאפיינות את התערוכה:
- יאיר גרבוז - רישום המתאר יהודי חרדי בלבוש לא מחמיא, ומעליו כותרת "גנן גידל גזען בגן". הרמז המתבקש שיהודי חרדי - בהגדרה - שווה לגזען. במילים אחרות עליהום על היהודים החרדים, גובל בעליל בדה-לגיטימציה שלהם. דמות היהודי המאוירת ברישום - מזכירה את סגנון הדר שטירמר הידוע לשמצה.
- גרי גולדשטיין - ציור המתאר את ליברמן כמפלצת, בעלת עיניים ופה מעוותים ומפחידים. יצור הדומה לשד מפלצתי ולא לבן אנוש.
- זויה צ'רקסקי - ציור של חזיר. בתערוכה ששמה "איווט" אי-אפשר לטעות בהקשר.
- רונן אידלמן - על הדרך, כמו שאומרים, מציג עבודה בה מוצבות תמונותיהם של ברק, יעלון ושטייניץ, על-רקע קיר פגוע מחומרי נפץ, המצהירים, בכתב בשפה הגרמנית: "Ich bin ein Liberman" - כלומר "גם אני ליברמן". בפרשנות מצמצמת, גם אנו - המזדהים איתו - נחשבים כפשיסטים גרמנים.
התערוכה הנ"ל מתיימרת להיות "אמנות מחאה". מאפייניה הם הצגת ליברמן כדמות דמונית, תת-אנושית, הדומה לחזיר, וככזאת אינה ראויה לשיח ושיג, או לביקורת עניינית, בהיותה בלתי לגיטימית בעליל.
וכך, במסווה עלה התאנה של חופש ביטוי ואמנות מחאה, מוצגת תערוכה זו, המזכירה איורים גזעניים של משטרים חשוכים, היוצרים תשתית "אמנותית" איומה של הפליה ושנאה, שעד מהרה הופכות לרדיפה ולהשמדה.
בתולדות האמנות - ובמקרה שלנו הציור - יש מקום וגם תקדים לאמנות מחאה. תמונתו של פיקאסו "גרניקה" מייצגת אמנות שכזו. יחי ההבדל!!!
ומהי עמדתו של נותן החסות, בית ברל: "כמוסד אקדמאי חרת על דגלו... ערכי סובלנות רב תרבותית... מחשבה ביקורתית... התערוכה עולה בקנה אחד עם ערכים אלו..."
לקרוא ולא להאמין...
