ספק גדול אם יש עוד על פני הגלובוס נשיא-מדינה, דוגמת
שמעון פרס, שזוכה לתהילת-עולם מחוץ לגבולות מדינתו, הרבה יותר מזו שהיא מנת-חלקו בארצו שלו. מסתבר שבישראל של 2010 יש, עדיין, מי שמייחסים לו אימא ערבייה, מניות בתדיראן וגם חתרנות בלתי-נלאית.
זיקנתו, לא רק שאינה מביישת את נעוריו - היא עולה עליהם פי כמה. עוד לא היה בארץ נשיא אקטיבי דוגמתו, שבכורח הנסיבות נאלץ למלא גם שליחויות מדיניות מעבר לים, שאינן כלולות, בעצם, בתחום סמכויותיו. בעטיו של שר-חוץ כושל, נוסח
אביגדור ליברמן, שאינו מקובל בעולם הרחב, מוטלות, לא אחת, על כתפיו משימות דיפלומטיות עדינות, שאותן הוא משכיל למלא על דרך המלך ולהציל בהן את תדמיתה של המדינה.
במלוא אונו בשנתו ה-87 הוא, עדיין, במלוא אונו ואיננו בר-תחרות בכושר-עבודתו הנמרץ. הרקורד העשיר שלו מוטבע עמוק בחייה של המדינה; זהו האיש שלזכותו נזקפת הקמת הכור הגרעיני בדימונה, כמו גם התעשיה האוירית; הוא עדיין ראש וראשון לרכש הביטחוני של ישראל ומי שאחראי לבניית הברית הצבאית המופלאה עם צרפת בשעותיה הקשות של המדינה ערב מבצע סיני.
מנץ אקטיבי וביטחוניסט מובהק בעלומיו הוא הפך ליונת-שלום צחורה בערוב ימיו. זה האיש שסלל את הדרך לשיחות השלום עם הפלשתינים וזה גם הנשיא היחידי בישראל שכיהן קודם לכן כראש-ממשלה. בין חברי הכנסת אין פרלמנטר ותיק ממנו; הוא כיהן בה 48 שנים רצופות. כך או אחרת, כל הסימנים מעידים כי זו איננה, עדיין, סוף-דרכו של הנשיא רב המעללים וכי עוד נתכנו עלילות לאיש החזון והמעש הזה.