|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדוע לא נזכר שמו של משה רבינו בפרשה? ● ייחודיות היהדות: קידוש הגשמיות ● אחרי המעשים נמשכים הלבבות ● להיות יהודי תמיד ● וגם: הבגד הוא האדם ● דברים לפרשת תצווה
|
פרשת תצווה, העוסקת בעיקרה בבגדי הכהונה, מעוררת תשומת לב לשונית כבר בראשיתה. דפוס הפנייה המקובל של ה' אל משה הוא בגוף נסתר: "וידבר ה' אל משה לאמר". לעומת זאת, בפרשתנו הפנייה היא ייחודית וישירה אל משה "ואתה תצווה את בני ישראל". אולם מאחר שכל הפרשה היא פנייה ישירה אל משה אין צורך בהזכרת שמו. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של הקרבה בין משה לה', גבוהה יותר מזו של הכהנים, מושא הפרשה. שנייה לה היא הקריאה הייחודית אף היא, הפותחת את ספר ויקרא "ויקרא ה' אל משה", ומצביעה על קרבה אישית, והשלישית היא כאמור הפנייה הרווחת בלשון נסתר.
שם המשחק: אחדות
רבי נחמן מברסלב מפרש את המילה 'תצווה' מלשון צוותא, יחד. משה רבינו מאחד את כלל ישראל ומחזירם אל נשמותיהם בקיום התורה. המצוות מביאות לאחדוּת הכלל והפרט, הגוף והנשמה, החיצוניות והפנימיות. ואומנם בגדי הכהונה הקרויים בגדי קודש משקפים אחדות זו. יש לזכור כי במובן הרחב כל יהודי, שליבו הוא משכן לשכינה, משמש ככהן בממלכתו. ואומנם הקב"ה מכתיר את ישראל בתואר האולטימטיבי "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
בגדי הכהן הגדול מקיפים את כל גופו, מהאפוד והחושן כנגד הלב, דרך המעיל, כתונת התשבץ והמכנסיים כנגד הגוף, ועד למצנפת על הראש כנגד המוח. את כל הכוחות הרגשיים, הגופניים והשכליים יש לשעבד אל הקדושה. ייחודה של היהדות הוא בקידוש הגשמיות. האכילה מתקדשת על-ידי מצוות כשרוּת וברכוֹת (אשר מעֵבר להכרת תודה לה', מרסנות את תאוות האכילה הראשונית והופכות אותה לחוויה רוחנית מענגת), המשפחה - על-ידי מצוות הטהרה, ושמירת השבת מחילולה מתקדשת בנוסף באמצעות הקידוש על היין, לחם משנֶה, הסעודות, הזמירות והברכות. אין כמו חג הפורים הקָרֵב לסמל משמעות זו. כשם שנס פורים היה בדרך הטבע, כך הנצחתו, מעֵבר למגילה, היא בדרך גשמית על-ידי סעודה, משתה יין, עד להשתכרות, משלוח מנות ומתנות לאביונים. אולם בעוד אצל העמים יין ומשתה מתורגמים להוללות, אצל היהודים, בזכות הברכות והמצוות הכרוכות בהם, הם מתורגמים להלל לה', לשמחה פנימית ולהתעלות נפשית. בדרך זאת, כפי שמציינת פרשתנו בקורבן הכהן הגדול, החזה (הלב) והשוק (הגוף) הם תנופה לה'.
הרעיון הביהייביוריסטי, המונח ביסוד קיום המצוות, כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות, מובלט גם כאן. קיום התורה בפועל משפיע על קבלתה מבחינה רגשית. בדומה למשקולות, המפתחות את הגוף, המצוות הן מכשיר לפיתוח האישיות ולהעשרתה. ואכן, התורה מצווה להעלות נר תמיד באוהל מועד. התורה, המקיפה את כל תחומי החיים - מִקימה ועד שינה, מיחיד ועד חברה, מאיכות הסביבה ועד מערכת השפיטה - מביאה להתעלות תמידית של האדם.
יהודי בביתך ובצאתך
בגדי הכהונה, שזכו לתואר 'בגדי קודש', מפריכים את התפישה, שרווחה בתקופת ההשכלה, "הייה יהודי בביתך, ואדם בצאתך". הם מסמלים את האחדות בין פנים לחוץ, ובין אדם ליהדותו שאינם ניתנים להפרדה. היהדות מביאה לשכלול האדם. המצוות הן כאמור כלי לשיפור האישיות והאנושיות, המשקפות במובהק את זקיפות הקומה הלאומית שלנו ואת גאוות היחידה היהודית. אמנות הביגוד האסתטית היא גם סמל הצניעות הפנימית. לא לשווא הלבוש הפך לסמלם של זרמים שונים ביהדות (הזרם הליטאי, החסידי, החרד"לי וכדומה), כשהמאחד את כולם הוא קיום ההלכה. אף היהודים במצרים נבחנו בין היתר בכך, שלא שינו את לבושם. הבגד הוא האופי. הבגד הוא האדם. על אחת כמה וכמה של האדם היהודי וייחודו - כמודל לעולם והיותו אור לגויים.
שבת שלום!
|
| תאריך:
|
11/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
11/02/2011
|
|
ציפי לידר
|
|
אתמול, יום ה', 10.2.11, מלאו 28 שנים להירצחו של אמיל גרינצווייג בהפגנת "שלום עכשיו" בירושלים.
|
|
|
|
|
הואיל והעיתונאי/משורר יוסי שריד מכריז ומזכיר לנו השכם והערב שהוא היה לנו שר חינוך ומורה שלימד ולמד והעמיד תלמידים הרבה, מותר לנו לצפות ממנו לפרשנות תנ"כית קצת יותר רצינית מאשר הסברו המגוחך על הטעם שהיה בעונשו של משה רבינו ע"ה. כחילוני, איני מצפה ממנו שינבור בדברי פרשנים רבים שחזרו וכתבו על כך במשך כל הדורות. גם לא הייתי מכריח אותו לרכוש דיסק-און-קי של פרויקט השו"ת, ואפילו שלא יטריח עצמו לעיין בחומש שמות או במדבר, שהרי שם כתוב הכל. Google לבדו יספיק. הנה דבריו:
|
|
|
|
|
אפשר להתלבט האם זה נכון לשים ילדים ונשים בחזית מאבק אלים - ילדים שישנו בסוכות שנבנו מחדש, ונשים שנזעקו להגן עליהם, כשהן מנפנפות בתעודות הזהות שלהן - אנחנו אזרחיות המדינה! 100 ילדים, נשים וגברים באל-עראקיב התבצרו אתמול (10.2.11) בסוכות העלובות שלהם, בהתנגדות אזרחית בלתי-אלימה ולגיטימית מול דחפורי הקק"ל ושוטרי המג"ב. הם ספגו את כדורי ה"ספוג", את המכות עד לעלפון, את הגז והפלפל, את הפצועים (4 פונו לבית-חולים, והמשטרה אסרה לפנות נפגעים נוספים) ואת העצורים (3 תושבים ו-2 פעילי זכויות אדם). רק לאחר שהיו מספיק אלימות ברוטאלית ודם, אחרי חודשים שנושא אל-עראקיב לא עורר עניין ציבורי - היה אתמול איזשהו סיקור בעיתונות בשפה העברית.
|
|
|
|
|
כשבעל תפקיד בכיר מדבר בפומבי, אני מנסה לקרוא מבעד למילותיו את השכלתו, את הבנתו המקצועית ואת יכולתו. לכן, לא הופתעתי לשמוע את דברי הרמטכ"ל ב"כנס הרצליה" 2011 ואת בין השטין. דבריו הוכיחו, כי בדרגתו, במעמדו ובשנות ניסיונו, על סף סיום תפקידו הבכיר, לא הצליח רב-אלוף גבי אשכנזי להבין את אורחות ההוויה הצבאית-ביטחונית.
|
|
|
|
|
בשעה טובה, איגוד העו"סים - העובדים הסוציאליים - הכריז על סכסוך עבודה! נכון, את רובכם זה לא מרגש, וגם סביר שלא תרגישו בזה, אלא אם תתאמצו במיוחד... אבל כעו"סית די טרייה בשטח, אני שמחה שסוף-סוף נוקטים בצעד הזה. נראה כי אכן מתקיים עתה מאבק אמיתי לשינוי תנאי העבודה שלנו, של העובדים הסוציאליים בישראל, אולי כחלק מההתעוררות החברתית-כלכלית של הציבור.
|
|
|
|
|
